עיצוב דירה כשהחוק הוא שאין חוקים

 כמו שנהוג לומר "הגד לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה", בהתייחס לדירתה של האמנית הרב תחומית אסנת בלקינד-שפס, אפשר לנקוט בלשון דומה "הראי לי את דירתך ואומר לך מי את". שכן כל ניסיון לתאר את דירתה באורח המקובל כחלל "פר סה" העומד בפני עצמו, ו/או להפריד בינה לבין מרחב מגוריה, יחטא למהות העניין ויחטיא אותה- דירתה של בלקינד- שפס היא דירתה של בלקינד-שפס היא דירתה של בלקינד- שפס. מגלמת עיסוקה האמנותי ואת עולמה היצירתי, ומביאה אותם לידי ביטוי ייחודי ושונה גם בממד הביתי. 

עבור בלקינד- שפס, שהביוגרפיה שלה כוללת שנות לימודי ארכיטקטורה ולימודי אמנות בארה"ב, בית הוא אוטונומיה משפחתית, מרחב בו ניתן לתת חופש להוויה העצמית בביטחון גמור, ותפיסה זו בהחלט נחשפת בחלל. "הדירה היא דירה שכורה" היא אומרת "כך שאפשרויות העיצוב מבחינת מבנית, כמו, למשל, הריסה ובנייה, מוגבלות. עם זאת, איני רואה בכך מכשול בדרך ליצירת חלל אסתטי, ומשלבת את הממד העיצובי ברמת הסטיילינג, באמצעות צבעוניות, ובשילובי החפצים ופריטי הריהוט. כמעצבת וכאמנית אני מאמינה בעיצוב חווייתי שמשפיע על הרוח, האנרגיה והאווירה, וכך, גם אם הדברים מתמצים בסטיילינג בלבד, הם עושים את העבודה". בזאת אין ספק. 

מי שיצירתה נעה בטווח בין רטרו ווינטאג' לבין פופ ארט, אינטראקטיב ואוונגרד פוסט מודרני, ובעבודות האמנות שלה מטשטשת גבולות קווי מתאר לטובת משחקי דו/תלת ממד, מחילה את המוטיבים הללו גם על מגרש הביתי שלה. לדוגמה, עיצוב סלון, שהינו מרכז חיי המשפחה, מאופיין בגווני שחור-לבן, שמטרתם, לדברי בלקינד- שפס, היא "ליצור אפקטים בסולם צבעים מוגבל ולטשטש את גבולות המרחב בין קירות לריהוט". 

כך, לצד כורסאות וספה בריפודים שונים העונים על נוסחת הצבע ושטיח זברה שחור-לבן הפרוש על הרצפה, את הקיר מחפה טפט שעיצבה בדיגום ברקוד, המהווה סוג של ברקוד אישי- משפחתי, כאשר המספרים המשולבים בו אינם אלא תאריכי הלידה של בני הבית. ככלל, הפתעות לא חסרות בחלל הלא שגרתי הזה, וכל אחת מהן מעוגנת ב"אני מאמין" כלשהו של בלקינד- שפס. אחד מהם הוא יצירתיות בתקציב מוגבל, שמוצא, למשל, את ביטויו בפתרון שהגתה לוילונות הסלון- שימוש בוילונות אמבטיה אשר מרקמם, לשיטתה, יוצר אפקטים מרהיבים עם התאורה החודרת דרכם. 

מוטו אחר, שימוש בהומור כדרך לבריאות ולהתמודדות טובה בחיים, מקבל כאן ביטוי בשילוב אלמנטים משעשעים מסוגים שונים, וכן באינטרפרטציה ברוח ה"רדי מייד" שמגלמת מכונת ייבוש שיער מהעידן של "טרום הפן" אשר זכתה לחיים חדשים כגוף תאורה. כמו אופייה הדינאמי, כך גם מרבית הרהיטים בבית מצוידים בגלגלים המאפשרים לניידם ו/או לשנות את מיקומם בקלות, דבר שחביב מאד על  בלקינד-שפס: " הדינאמיות והצורך להתחדש גורמים לי לשנות את העיצוב לעתים תכופות, וקל לעשות זאת כשיש גלגלים. מעבר לכך, ולא פחות חשוב, זה ההיבט הפרקטי של ניקיון קל".

 ממד הצבעוניות, אחד המאפיינים הבולטים באמנותה, אשר במהלך השנים, במקביל לשינויים ביוגראפיים של חייה עבר שינויים- משחור לבן, דרך פסטלים רכים ועד צבעוניות ניאון עזה, משתלב בדירה באמצעות עבודותיה הססגוניות שפזורות בחלליה השונים, כמו גם באמצעות קירות שנצבעו בגוונים עזים או פריטי ריהוט כאלה ואחרים המתהדרים בהם. 

בעיצוב מטבח, לדוגמה, שחללו המקורי מיושן ונעדר כל חן, הכניסה שפס משב רוח רענן ועליז באמצעות קיר כתום, שולחן ורוד וריפוד צהוב לכיסאות- שילוב שלפי כל הכללים והחוקים "אינו עובר", אבל כאן, בביתה של מי שלדידה החוק הוא שאין חוקים, מתקבל כטבעי לגמרי. 

לצד הצבע, מככבים בבית אוספים, חפצים ואביזרים שבלקינד-שפס רוכשת בשווקי פשפשים בעיקר, בארץ ובעולם. "האביזרים האלה, שמייצגים במידה רבה את הזיקה לוינטג', הם הנשמה של העיצוב" היא אומרת, ונוכחותם הפזורה ברחבי הבית אכן חיננית ומלבבת: כוסות בירה עם תוויות לוגואים, צלחות ישנות, בקבוקי קוקה קולה ובירה גולדסטאר שתלויים על קיר המטבח ואינם אלא גופי תאורה, ועוד כהנה וכהנה פריטים ספוגי ארומה של ימים אחרים. 

היצירתיות, מסתבר, לא פסחה על הדור הצעיר במשפחה אשר לדברי בלקינד- שפס זוכה לעידוד בכיוון: "אנחנו מעודדים את רוח היצירה שלהם, ויש להם יד חופשית לעצב את חדריהם כאוות נפשם". ואמנם, הבן הצעיר (הבת הבכורה כבר פרחה מהקן) מימש את החופש כשעיצב באמצעות הפוטושופ טפט ברוח שנות השבעים, לו הוסיפה בלקינד- שפס טאצ' הומוריסטי אינטראקטיבי בדמות רמזור המשתלב בו אינטגראלית ונדלק באמצעות לחיצה. ברוח ההתחדשות והדינאמיות שמאפיינת אותה, אין זה מן הנמנע שבאחד הבקרים הקרובים תקיץ בלקינד- שפס עם תחושה שקיר כזה או אחר "מבקש" גון אחר, או תעצב טפט חלופי לטפט הברקוד. מה שבטוח שכל שינוי מסוג זה יהיה עוד אמירה אישית לחלוטין, חפה מכל תכתיבים, אופנות וכללים שהם. 

את האמנות של אסנת בלקינד-שפס קשה לעגן בקטגוריה ממוסדת/מוצהרת כזו או אחרת. היא עצמה מגדירה אותה כאמנות חווייתית, ונראה שזוהי אכן הדרך הטובה ביותר לתאר את החיבורים יוצאי הדופן בעליל שהיא טווה תוך שימוש בשפות עיצוב שונות, בממדים המשתנים בין דו ותלת ממד, בחומרים תעשייתיים ממוחזרים, באלמנטים לא צפויים כצינורות ושעוני ביוב, ובשילוב תאורה, קול וממד אינטראקטיבי. 

"האמנות שלי פורטת על כל החושים, והצופה הופך להיות שותף בה. היצירות עוסקות בתכנים המשקפים את פני דורנו, וזהו לדעתי תפקידה של האמנות ככלל, במרחב ההיסטוריה. אפשר לראות בהן התייחסות לטכנולוגיה המואצת ולהשפעותיה על האנושות והיקום, וכן לשאלות אתיות הנובעות מהן ונולדות מהן". בהמשך לכך, אחד הדברים המרתקים את בלקינד-שפס  ומניעים אותה כיוצרת הוא מחקר ופריצת גבולות, כדרך ליצירת שפה אמנותית חדשה, אשר בתוך כך מעוררת חוויה אחרת, שונה מהמוכר והקיים "שפת היצירה שלי נראית מאד טכנולוגית, ומבקר שהזדמן לסטודיו שלי אמר שהעבודות מזכירות לו סרט עתידני, אבל אם בוחנים אותן במבט מעמיק אפשר לראות בבירור פער בין ממד טכנולוגי פוסט מודרני לשימוש בטכנולוגיה "מפגרת", פשוטה מאד" .

בלקינד-שפס, שגדלה בבית עם אוריינטציה לעיצוב ואמנות וכבר מגיל צעיר התעמקה בניסיונות להבחין בין שני התחומים, שואבת את ההשראה שלה מהביוגרפיה הפרטית שלה, כמו גם מרגישותה לסביבה ומקשר עמוק לתחומים כאופנה, עיצוב גרפי, ארכיטקטורה, מדע, דת ועוד. "אני אוהבת לשנות את הקונטקסט של דברים. ליצור אינטראקציות בלתי אפשריות, כביכול, בין חומרים ואלמנטים שונים בתכלית, ולאזן בין הקצוות כך שתיווצר קומפוזיציה הרמונית". 

במהלך השנים היא מספרת, חלו שינויים בסגנון יצירתה "אם בעבר נטיתי לצורות גראפיות חדות שביטאו, כנראה, סוג של מרידה, הרי שהיום אפשר למצוא בה צורניות עגולה יותר, כדורית, ולחלופין אורגנית, המבטאת את ה"מנוח" והשלמות של חיי הבוגרים יותר" מאותו מקום של מנוח ושלמות,היא נוהגת לשלב בעבודות, כמו גם בעיצוב פנים שהיא מבצעת מעת לעת, טיפוגרפיה, פונטים וטקסטים עם אמרות שפר "כעין ארגז כלים לחיים שאני מספקת מניסיון חיי", אומרת מי שאף את הזיקה החזקה לפופ ארט שניכרת ברבות מיצירותיה מגדירה כ"הוויה וראיית עולם, הרבה מעבר לסגנון".

 את עבודותיה של בלקינד-שפס ניתן למצוא באוספים פרטיים, כמו גם במוזיאונים, דוגמת  MOA בפילדלפיה, ובתערוכה קבוצתית שתלווה את אגף הילדים "בגובה העיניים", שמתוכנן להיפתח בשנה הבאה במוזיאון העיצוב בחולון, עתידות להשתלב שבע עבודות שלה. 

הרזומה שלה כולל תערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובעולם, שביניהן ניתן למנות תערוכות יחיד שקיימה בגלריה המגדלור ביפו ובגלריה חנקין בחולון, תערוכה קבוצתית מטעם גלריה SCALAMATA כחלק מהביאנלה לאמנות ה-53 בוונציה, השתתפות כאחת מ-30 אמנים נבחרים בתערוכה קבוצתית    ARTE LAGUNA שהתקיימה בשנת 2008 מטעם אגודת האמנים של צפון איטליה בעיר טרוויסו הסמוכה לוונציה, ועוד. 

כמי שמבקשת לפרוץ גבולות בשפתה האמנותית פורצת אותם בלקינד-שפס גם בפעילות "מרחבית" יותר, כשהיא נוטלת חלק בפעילויות שמהותן כינון שיתופי פעולה בתחומי תרבות ואמנות. במסגרת זו היא אחת משלוש נציגות של ישראל בבורד של ארגון  (WORLD ART GAME)ׂ  WAG- ארגון בינלאומי ללא מטרות רווח הממוקם בזגרב, קרואטיה ונתמך ע"י משרד השלום באו"מ. בלקינד-שפס: "הארגון, שאת הקמתו הגה האמן הבינלאומי פיטר וויז, פועל מתוך חזון של שלום וסובלנות לקידום פעילויות תרבות חובקות עולם, כאשר אחת ממטרותיו היא לקיים אולימפיאדה לאמנות אחת לשנתיים, כל פעם במדינה אחרת מבין 90 המדינות החברות בו. 

לאחרונה, כחלק מיוזמה שהתקיימה במסגרתו, בה נתבקשה כל אחת ממדינות אלה לעצב לעצמה דגל המייצג אותה ומשולב בלוגו הארגון, והייתה לי הזכות לעצבו, יחד עם שתי הנציגות הנוספות מישראל- תמי אפשטיין ובשמת ניראן". בימים אלה, נוסף לסדר היום שלה מיזם נוסף- מותג DOT FAM- (FASHION, ART. MUSIC,) אותו גיבשה בשיתוף עם פטריסיה חזן וגפן מירון. "המותג נועד להוות פלטפורמה לאמנים, מעצבים ומוסיקאים מכל רחבי העולם, לעסוק בתכנים רלוונטיים מזוויות ראייה שונות, ולפעול כמגזין אינטרנטי לא פורמאלי" אמנם מהותו הסופית עדיין מצויה בשלבי התגבשות אחרונים, אך תפקיד ראשון כבר הוטל עליו- להיות אחראי על מיתוג קריאטיבי של ארגון  WAGישראל ועל האסטרטגיה השיווקית שלו "אני מאמינה בארגון ובחזון השלום והסובלנות שלו, שחופף את ראיית עולמי. 

לא בכדי בחרתי לעצב את הדגל כבול, שהרי בולים "נולדים" בד"כ כציון לאירועים היסטוריים, ואני מאמינה שהשלום אכן יבוא ואנחנו נהיה עדים להתרחשותו".

מתוך כתבה "בין רטרו לאוונגרד". מגזין 122, ינואר-פברואר 2012