קרן אור בבית

השנה המאתגרת גרמה לנו להעריך את הדברים הקטנים בחיים ולמצוא את המשמעות במה שקודם לכן (אולי נתפס) כשולי. שלוש מעצבות מספרות על הרגע שהפיח בהן השראה וגרם להן לשמוח עוד יותר במקצוען.

מאת: ליעונה מנקלי | צילום: | 16/10/2021


יוצאת לעבודה

האדריכלית עינב גלילי שבמשך שנים רבות עבדה מהמשרד בבית, דווקא בתקופת הקורונה יצאה לעבוד מחוצה לו וגילתה כי טוב. "ככל שהעסק צמח והתרחב, היה לי ברור שהמשרד הביתי לא יכול לספק את התנאים המתאימים לעסק, גם מבחינה ייצוגית וגם מבחינה פונקציונלית," היא מסבירה. משום כך היא בחרה לתכנן לעצמה משרד חדש, עם חומרים שמייצגים ניגודים ומתחברים לאחד שלם והרמוני. 

חזית המשרד מתכתבת בהרמוניה עם החוץ, אך משדרת כניסה לבית חמים ומזמין. עיצוב: עינב גלילי, צילום: עודד סמדר

באופן מפתיע, יצא שתכנון והקמת המשרד, במרחק נסיעה קצרה מהבית, הגיעו לקיצם עם תחילת משבר הקורונה, והיא החלה לעבוד בו ממש לפני שהחל הסגר הראשון. "הדבר הזה היה ממש בבחינת חבל הצלה בעבורי. פתאום מצאתי את השקט ואת השלווה שהיו דרושים לי כל כך לתהליך היצירה והתכנון. הצלחתי להתרחק מהמטלות הביתיות ומשיעורי הילדים בזום ממש בזמן".

המשרד החדש עוצב בצורת בית מגורים עם תפאורה בהירה ונקייה, רקע מושלם לפריטי עץ מחממי לב ונפש, רהיטים בניחוח של פעם והרבה ירוק, מבפנים ומבחוץ. "המעבר הזה הוא סיפור 'יציאת מצרים' הפרטי שלי", גלילי אומרת בחיוך. "זו הייתה השנה שבה יצאתי מעבדות לחירות, למרות הפרדוקס של יציאה למקום עבודה." היא מסכמת.

משרד שהוא כמו בית. רק שקט יותר מתקופת שיחות הזום בקורונה. עיצוב: עינב גלילי, צילום: עודד סמדר

עסק משפחתי מעורר השראה

דווקא במהלך משבר הקורונה, בני זוג שעברו מהמרכז לצפון הארץ, החליטו להרחיב את העסק ומבית קפה צנוע-ממדים להפוך אותו לבית קפה מרשים, בשם "לחמ'קה", הכולל מקומות ישיבה מרווחים, לצד מקום לממכר לחמים, עוגות ושאר מאפים". למשימה גויסה מעצבת הפנים קרן מעין, שעיצבה את בית המאפה הראשון שלהם, ובהמשך תכננה ועיצבה את ביתם החדש. "התחלנו את התוכניות לפני הקורונה, ותוך כדי החלטנו שלא משנה מה – אנחנו מתקדמים." מספרת מעין. "מובן שהיו חששות ותהיות, מה יהיה ואיך נסתדר, אבל מכיוון שבני הזוג צלחו כבר את העבר לצפון, אחרי שהותירו את המשפחות שלהם מאחור, במרכז, והצליחו לבנות יחד עסק – הם ידעו שיסתדרו, בדרך כזו או אחרת." 

בית הקפה לחמ'קה, שנפתח בתקופת הקורונה. עיצוב: קרן מעיין, צילום: יהל פורת

מאפייני בית הקפה החדש זהים לאלה שבביתם של הזוג, לבקשתה של בת הזוג, עוצב המקום בסגנון נינוח ומזמין, שמשלב אלמנטים קלאסיים לצד דגשים ומסגור בשחור אלגנטי. "מה שאהבתי מאוד, לכל אורך העבודה עם בני הזוג המקסימים האלו, הוא את הגישה את האופטימית שלהם. האמונה במה שהם עושים ובמקום שלהם, ובחשיבות של ההתקדמות, בלי לתת לחששות להשתלט", אומרת מעין. "אני חושבת שהאמונה הזו ניכרת בתוצאה הסופית, ומבחינתי מעוררת השראה, לא להפסיק לחלום, ולא להירתע מלבצע", היא מסכמת.

ביתם של בני הזוג, בעלי העסק לחמ'קה, מכיל פינות אירוח רבות ומגוונות, קרוב לזירת הבישול והאפיה. עיצוב: קרן מעיין, צילום: יהל פורת

השראה מתוך אובדן

ויש גם סיפורים עצובים, שמהם צומחת אהבה ותקווה. מעצבת הפנים רווית פרנק נזכרת בפרויקט שהיה קרוב לליבה במיוחד. "עיצבתי בית עבור משפחה שאיבדה את האב לפני כשלוש שנים, עקב מחלה קשה." 

במהלך שלוש השנים הללו המשפחה השתנתה, הילדים גדלו, והבשילו התנאים לשינוי אמיתי ולהתחלה חדשה עבורם. את התכנונים פרנק סיימה בדיוק עם פרוץ משבר הקורונה. לדעתה הסיום מסמל את ההבנה ואת הקבלה שהגיע הזמן להמשיך הלאה. כמובן, בלי לוותר על הזיכרונות הטובים. "עשינו שיפוץ מסיבי, שינינו את התכנון המקורי ויצרנו משהו אחר, אך בד בבד דאגנו להשאיר חלק מהרהיטים, ולשמור על הזיכרונות הטובים." היא מסבירה. 

בית חדש ומבטיח לתקופת הקורונה. עיצוב: רוית פרנק, צילום: דרור ארצי

אחד מפריטי הריהוט היפים היה בדמות שידה שמלווה את המשפחה מדורי דורות, שעליה הונחו תמונות של אב המשפחה. "במקום התמונות תליתי מעל השידה תמונה מיוחדת שמספרת סיפור: מפה של אוסטרליה - רמז לטיול הגדול שאליו יצאו בני הזוג, לצדה תמונה שבה גזיר מהמפה האוסטרלית, בצורת גל עם שמו של האב". מחווה שמסמלת התחלה חדשה. "אני חושבת שהרעיון של צמיחה, במיוחד בנסיבות קשות, הוא השראה אמיתית והוכחה שאנחנו חזקים ויכולים להתמודד עם כל משבר או סופה. בסוף הכול שוכך."

בית חדש ומבטיח לתקופת הקורונה. עיצוב: רוית פרנק, צילום: דרור ארצי

ארמון מזכוכית

המעצבת אנג'לה לנציאנו מספרת על לקוח שרכש דירה מקבלן, שבסופו של דבר לא יצרה אצלו מוטיבציה להשקעה. "הרעיון היה להגדיל ולהרחיב את החללים ככל האפשר, וליצור עניין מהרגע הראשון שנכנסים אל הדירה", היא אומרת. ואכן, הקירות שבחלל הכפול והגבוה הוחלפו בקירות זכוכית, ויצרו חזות מרתקת ומרשימה כאחד. "הלקוח היה בעננים, תרתי משמע." היא מסבירה. "השינוי סיפק לו השראה במיוחד בימים שבהם נאלצנו להסתגר בבית. אין ספק שגם הסיפוק הוכפל כאן".

מפתחי ענק הופכים את דירת הפנטהאוז לעוצרת נשימה. עיצוב: Lanciano design , צילום: שי אפשטיין

חללי הבית שופעים יצירתיות וייחודיות בעזרת חומרים מנוגדים חמים וקרים, וקונטרסט צבעוני. עיצוב: Lanciano design , צילום: שי אפשטיין

אוורור הבית בתקופת משבר

גם המעצבת דורית סלע ביקשה ליצור חוויה עוטפת ומרהיבה עבור לקוחותיה, במיוחד בתקופת המשבר. סלע הפכה דירת חמישה חדרים לדירה בת ארבעה חדרים, תוך שהיא מרחיבה את חדרי השינה בבית ויוצרת זרימה נינוחה שמאפשרת התנהלות אופטימלית, וחלל מרכזי מרהיב. 

במקום מסדרון: דלתות הזזה מעוצבות מסרגלי אלומיניום. אדריכלות ועיצוב: דורית סלע, צילום: אורי אקרמן

"היה לי חשוב להפריד בין החלל הציבורי הרחב לבין החללים הפרטיים בבית, שהורחבו בעצמם והפכו לסוויטות שינה מפנקות ואדירות ממדים." היא מסבירה. התוכנית היצירתית שהגתה הביאה לביטול המסדרון הצר והמוארך שהוביל אל חדרי השינה, ובמקומו הופקו דלתות הזזה אדירות מסרגלי אלומיניום יוקרתיים. אלה יוצרות עניין והופכות לפריט ארכיטקטוני מרהיב שכמו: "חושף טפח ומסתיר טפחיים." בנוסף להוספת עושר ויזואלי בחלל, האלמנט מבודד רעשים אקוסטיים. "ללא ספק ממד נחוץ בתקופת שיחות הזום העסקיות", מציינת סלע.

גם הצבעוניות בבית הפכה אותו למזמין, רב השראה, מאוורר ונינוח למראה. סלע בחרה להמשיל את הצבעוניות לשקיעה זהובה ונוגה על חוף הים, הנשקף מהדירה. גווני חום, שוקולד וזהב, ופאנלים מאלומיניום שמעניקים לקירות הבית מראה ייחודי ומרחף, כאילו מנותקים מהרצפה – משלימים את התוצאה השלווה וההשראתית. ולא רק בתקופת משבר, כמובן.

סוויטת השינה של ההורים מרווחת ומרהיבה, עם קוביית זכוכית שבה חדר הרחצה והשירותים. אדריכלות ועיצוב: דורית סלע, צילום: אורי אקרמן

 

חיבור בין שהות אל דרך

שתי נקודות מוקד בבית: ספריה מרשימה ואדירת ממדים שמלווה את העולים והיורדים במדרגות העץ המרהיבות. עיצוב: דנה אוברזון. צילום: עודד סמדר

רבים מהישראלים שהעתיקו מגוריהם לחו"ל, בחרו להעביר את הסגר קרוב יותר למשפחתם בארץ. כך גם בני זוג שחיים על קו פריז-תל אביב, שביקשו להרגיש בבית, כשהם מגיעים לבקר בארץ. בין האלמנטים היפים שנבחרו לפאר את ביתם החדש היה גרם מדרגות וספרייה. לכאורה, שני אלמנטים אדריכליים בעלי מטרות מנוגדות: האחת מייצגת שהות ואילו השנייה דרך, המובילה למקום אחר. "הצורך להישאר אל מול הרצון לצאת - בעיניי אלו דיכוטומיות שבאו לידי ביטוי במהלך הסגרים." אומרת האדריכלית דנה אוברזון, שאחראית על הפרויקט הממוקם מול חופי צפון תל אביב. הספרייה, שמתחילה מקומת הקרקע, כמו מלווה את הדיירים אל חלקיו האינטימיים של הבית, ובה שלל אובייקטים מתוך האוסף הפרטי של הלקוחות, לצד ספרים ושאר מזכרות. לעומת זאת, גרם המדרגות הוא אלמנט טכני מיסודו, שמחבר בין חללים ומגולמים בו קונספט עיצובי ואסתטיקה. "בעיניי מדרגות הן תמיד 'מקום'. כאן בחרתי להעצים את גובה החלל הכפול וליצור, בעזרת הספרייה, מעין המשכיות לדרך. זו מלווה את העולים והיורדים במדרגות, ובה בעת משמשת נקודת מוקד בבית - ללא ספק פריט מעורר השראה", מסכמת אוברזון.

מכל זוית שרק תבחרו אפשר להתרשם מתכנון מושלם, פרקטי ואסתטי כאחד. והשאלה הנשאלת: לעלות או להישאר? עיצוב: דנה אוברזון. צילום: עודד סמדר

 


 

רוצה לקבל מאיתנו מידע על מוצרים ורעיונות להשראה?


תחומים שמעניינים אותי