הדירה של הדס

הבעלים: אני, הדס רוט, מעצבת פנים ושותפה מזה 15 שנה בהלל אדריכלות ועיצוב פנים,

בן זוגי ושלושת ילדי, בן ושתי בנות

הדירה: דירת דופלקס גג עירונית בקצה המזרחי של כפר סבא. הדירה בת 140 מ"ר ו-30 מ"ר מרפסת.

החזון: למצוא נכס ישן,בסביבת המגורים שלי,לשפץ אותו לצרכי ולקבל מרחב משפחתי עשיר,נוח ויחודי.

מאת: מערכת בית ונוי בשיתוף הלל אדריכלות | צילום: עודד סמדר | - 15/11/2018

 

 

בשל הרצון להגיע לתוצאה שתשביע את הכמיהה שלי לחלל מתוכנן ומעוצב ניסיתי למצוא נכס אטרקטיבי במחירו,על מנת שאוכל להשקיע את מירב המאמצים והיכולות בלהפוך אותו למה שארצה. הדירה המיועדת "המתינה" לי בבנין הסמוך לשלי. 

 

 

 


 


מדובר בדירת דופלקס-גג ישנה,שעמדה בשוק חודשים רבים,ללא דורש או מתעניין רציני.

אני קפצתי לראות אותך,תחילה מתוך סקרנות ובהמשך מתוך פליאה והתרגשות מפוטנציאל הגלום הנגלה לנגד עיני.

הדירה נראתה ממש נורא. היא סבלה מהזנחה כללית ומחלל משותף מוזר ולא מאורגן. הבעיה המרכזית היתה גרם המדרגות המגושם הממוקם בלב הבית.

 

 

בעל הבית היה להוט למכור ואני-להוטה לנצל את ההזדמנות שנפלה בחלקי.

מתוך מודעות והיכרות עצמית ידעתי שלא אוכל לעצום עין ולו ללילה אחד אם אקנה דירה חדשה לפני שאמכור את שלי. מיד יצאתי לנסות את מזלי בשוק המכר. העובדה שניסיתי למכור דירה מעוצבת וייחודית שיחקה לטובתי ובמהירות יחסית הגיעה עולה חדשה מאמריקה ורכשה את דירתי.

כך בהתרגשות שיא ניגשנו בעלי ואני לרכישת הדירה החדשה-ישנה. הדירה נראתה רע כל כך עד שבעלי ציין באדישות ובכנות שאילולא היה מכיר אותי וסומך עלי לא היה רוכש את הדירה הזו לעולם.

 



תיאור השיפוץ:


הדירה זעקה לשיפוץ טוטאלי הכולל החלפת חלונות,שבירת מחיצות והכנה של תשתיות חדשות לגמרי. האלמנט הבעייתי ביותר מבחינתי היה גרם המדרגות.

אהבתי ושנאתי את המדרגות בו זמנית. אהבתי את זה שהן חלק משמעותי בחלל המרכזי,שהן מקיפות החלל הכפול עם התקרה הגבוהה ומעצימות אותו.

 


שנאתי את המסיביות והסרבול,את הכבדות שלהן ואת העובדה שהן מבזבזות שטח סלון יקר ומבוקש.

החלטתי פשוט להרוס אותן,ולהתחיל מהתחלה,כדי להפוך אותן למה שרציתי.

תיכננתי במקומן גרם מדרגות קל ככל הניתן. מדרגות שחורות,גרפיות מפלטת ברזל מכופפת. בעזרת חלוקה אחרת הצלחתי לצמצם את המהלך עצמו ולהגדיל את שטח הרצפה בסלון. בחרתי לשלב מעקה כבלים תעשייתי להשלמת המראה הקליל.

 



השלב הבא היה הריסת כל הקירות במרחב המשותף. במקום המטבח המקורי שתוכנן בצורת ח מסורתית בחרתי לתכנן מטבח הכולל שני קווים מקבילים. מצד אחד יחידות גבוהות ומצד שני משטח עבודה הכולל כיור לצד כיריים. במקביל למשטח העבודה הצבתי פלטת עץ גושנית המשמשת כמשטח אכילה יום-יומי.





המראה שהתקבל קליל ומזכיר ישיבה על הבר בבית קפה שכונתי. אני מאוד אוהבת את התרחיש הזה שבו מי שעובד במטבח נמצא מול היושבים על הבר.

את חדר הכביסה המקורי הפכתי למזווה. יצרתי עבורו דלת שנראית כחלק אינטגרלי מנגרות המטבח. פינת האוכל חולקת מרחב משותף עם המטבח וצופה לסלון ולמרפסת. השולחן העגול משתלב היטב בחלל וניתן לפתיחה עד לאירוח רב משתתפים. אני מאמינה שפינת האוכל צריכה להתאים בגודלה להרכב המשפחתי וליום-יום ואפשרות פתיחה נוחה חשובה מאוד בעיני.


 


מרחב הסלון נהנה מהתקרה הגבוהה והקשר היפה בין הקומות.

בדירה המקורית התקרה המשופעת היתה תקרת בטון צבועה לבן. היא לא היתה מורגשת כלל בחוויה של החלל. לי היה חשוב שכל אחד שנכנס וחווה את החלל ירים את ראשו כלפי מעלה וירגיש את העוצמה שיש לנפח של הדירה.

לשם כך חיפיתי את כל תקרת הבטון בתקרת קורות עץ צבועות בלבן. בחרתי גם להדגיש את קורת ההפרדה בין שתי הקומות בפרט מצופה מתכת היוצר תחושה של קורת פלדה ושל רצפה קלה. אלו האלמנטים שמקנים לחלל את אופיו המיוחד,קלילות וחמימות.

 

 

הסלון עצמו ממורכז למרחב ולא נצמד לקירות ולכן ראיתי לנכון ליצור לו מוקד ומרכז ברור. מהתקרה הגבוהה הורדתי מנורת כדורים שיוצרת מעליו קומפוזיציה הרמונית.

אני מאוד אוהבת סלון ללא טלויזיה אך מכיון שנאלצתי למקם בה מסך לבקשת משפחתי,בחרתי לפחות להימנע ממזנון הטלויזיה הקלאסי ולתלות אותו על קיר נטול מכשירים ורהיטים.

 


המדרגות הקלות שיצרתי איפשרו לי למתוח את שטח הסלון עד לקיר הפנימי. את הקיר עצמו בחרתי לחפות בבריקים לבנים במראה תעשייתי. הקיר שנותר מאוד משמעותי בנוכחותו השקטה.

מקצה הסלון ישנו מעבר לאיזור הפרטי הכולל את החדרים של שתי בנותי יחד עם חדר רחצה גדול ומרווח משמש גם כשרותי אורחים. בתוך החדר יצרתי נישה נוחה המשמשת כפינת כביסה ומוסתרת ביחידת נגרות.

המבנה המקורי של הדירה כלל יחידת הורים סטנדרטית בקומת הקרקע, חדר שינה סמוך,חדר רחצה וכן שני חדרים בעלית הגג.


אחד החלומות שלי במעבר מהדירה הקודמת היה ליחידת הורים עם פרטיות מירבית.

אחרי שנים של מגורים בצמוד לשלושה ילדים ידעתי מיד שאנחנו עולים לקומה השניה בדירה החדשה. לחלום הזה הצטרפו עוד כמה חלומות ובניהם התשוקה לארון לחדר ארונות מפנק לאוסף הפרטי והשחור שלי. כך הפכתי את מבנה הדירה כשחדרי הילדים(הבנות) נשארו למטה. את יחידת ההורים מיקמתי בצד אחד של הקומה השניה ובצידה השני יחידת מתבגר,הכוללת חדר רחצה פרטי וקומפקטי לבני הבכור.

בין שתי היחידות יצרתי מעין גשר המשקיף על הסלון והמרפסת. מהמקום הזה נשקף המבט היפה ביותר בדירה,למטה והחוצה, לכן היה לי חשוב לייצר בו מרחב שהיה ולא רק מעבר.

כך הפכתי את הקיר הגובל בחדרים לקיר ספריה לכל גובהו ואורכו. לצידו ממקומת כורסא מפנקת שמזמינה עצירה למנוחה.

 


יחידת ההורים עם התקרה המשופעת שלה אהובה עלי במיוחד. האתגר הגדול היה ניצול נכון של שיפועי הגג מבלי לפגוע בתחושת המרחב שבו. מימין לכניסה לחדר יצרתי חדר ארונות בשני טורים מקבילים. בינו לבין החדר מפרידות דלתות מסגרות ברזל שחורות וזכוכיות שקופות ביניהן. מצידו האחר של החדר,בחלק הנמוך ביותר. יצרתי ארון מדלתות מראה הנתונות במסגרת שחורה מסוגננת.




חדרי הרחצה בקומה איתגרו אותי תכנונית והובילו אותי לפתרונות בלתי צפויים. כיון שבמקור היה בקומה חדר רחצה אחד בגודל סטנדרטי,נדרש פתרון יצירתי במיוחד ליצירה של שני חדרים באותו המרחב. הפתרון המפוצל שהמצאתי כלל מעין "שבירה" של חדר הרחצה המסורתי. במרכז מול הקיר המשותף מיקמתי את ארון הכיור ומעליו מראה גדולה. משני צידיו מיקמתי שרותי אורחים ומקלחון,מאחורי דלתות זכוכית מולבנת חלקית. כך קיבלתי פינת כיור נוחה ,המותחת את גבולות החדר. היתרונות בפיצול רבים ומורגשים היטב בנוחות היום-יומית. ההתארגנות המשותפת יעילה יותר כשהכיור מחוץ לחדר הרחצה. בנוסף הפינה מותחת את גבולות החדר ומאפשרת שימוש נוח ומרווח בפינת הכיור גם לאיפור והתארגנות.


הקונספט העיצובי:


חלמתי על הדירה הזאת לילות רבים. כמי שעוסקת בעיצוב כבר עשרים שנה,אני חיה ונושמת חללים וחומרים. ביקשתי ליצור עבורי ועבור משפחתי חלל שיש בו אווירה.

חלמתי להביא קצת ניו-יורק אלי הביתה,ואני מרגישה שהצלחתי. קיר הלבנים,הברזל השחור,המדרגות התעשייתיות והמראה הכללי מזכירים לופט אורבני מהסרטים.

כיף לי לחיות בתוך הסיפור הזה ולהיות מוקפת בחומרים אהובים. בחרתי בחומרים טבעיים שאף פעם לא פג תוקפם: אבן,ברזל,עץ ולבנים כדי ליצור דירה קלאסית ולא טרנדית. כזו שתתיישן יפה בשנים הבאות.

אף פעם לא הייתי בן אדם של הרבה צבעים ולכן בצורה הטבעית ביותר נמשכתי לבחירות שכללו את השילוש הקדוש שלי-שחור,לבן ועץ. בין לבין שילבתי בנועזות גם כמה אפורים כשהשיא הוא שילובו של הצבע הכחול,שכובש בעדינות את הדירה ומפיח בה חיים ורעננות.

 


אחרי קרוב לעשרים שנה שבה אני בוחרת,מעצבת ומחליטה לאחרים,היה לי קצת קשה להחליט עבור עצמי. אחרי הססנות קלה בצעדים הראשונים התמונה שחלמתי התחילה להתבהר מול עיני. ידעתי שאני מחפשת קלילות,אורבניות ואפילו דרמטיות, יחד עם זאת הרגשתי שלהרגשה ביתית אני רוצה שפרטי הנגרות יהיו עשירים ועם אישיות משלהם וכך זלג הסגנון הכפרי לתוך דירתי האורבנית. המיקס הזה,שיש המכנים אותו הסגנון האקלקטי,אהוב עלי מאוד. קצת מכל דבר,במינונים הנכונים יוצרים חווית מגורים אישית וייחודית.  


לסיכום


ההרפתקאה שיצאתי אליה וסחפתי איתי את משפחתי הוכתרה בהצלחה רבה מבחינתי. חששתי מאוד לאורך כל הדרך. למרות שהתהליך ברור לי ואני מצוידת בקשרים ובידע הנדרשים,עצם השינוי זעזע את היום-יום שלי בתקופת השיפוץ. דווקא בשל כך פיתחתי רגישות עוד יותר גבוהה למי שעובר את התהליך. מדובר בחוויה חיובית ומעצימה ללא ספק,אבל היא מלווה בהרבה מתחים,אינסוף החלטות שיש לקבל והרבה כסף. אני מאמינה שכמתכננת ויוצרת התהליך הזה העשיר אותי וחיזק עוד יותר את תחושת ההזדהות המלאה עם הלקוחות,שקיימת תמיד.

היום,כשאני פותחת את דלת ביתי,אני עדין מופתעת כל פעם מחדש. נזכרת לשניה איך זה היה נראה פה פעם וכמה זה יפה היום,ואיזה כיף שאנחנו גרים פה ואז תוך שתי דקות נשאבת לחיים עצמם ומתחילה לארגן את הבית...