פביליון וגשר סרגוסה, ספרד

מחשבה פרמטרית כמגשרת בין אדריכל למהנדס

תודה מיוחדת לאדריכלית ענת שטרן Zaha Hadid Architects

מאת: יונתן לזובסקי ויובל כחלון | צילום: | Photos: Fernando Guerra 17/02/2016

במשך דורות, מאז נפרד מקצוע האדריכלות ממקצוע ההנדסה, אנו עדים למצב בו שני השדות מתנגשים תדיר. ביטוי מובהק לכך היא העובדה כי הגעת שני הצדדים להסכמה בנקל באשר לתוצאה המבנית כמעט שאינה בנמצא. מחד ניצב האדריכל אשר מתפקידו לעצב ולכונן היתכנות פונקציונאלית ותרבותית ולתרגמה לכדי מערכת חללית-מרחבית. מאידך, עומד המהנדס אשר עיקר עניינו במישור הסטרוקטורלי-פיזיקלי של המבנה. חלוקת תפקידים זו היוותה (ועודנה) בסיס ללא מעט קונפליקטים בתוך מערכת שכל ייעודה להפיק תוצר מאוחד. בפרויקט הנדון, התהפכה הקערה על פיה כאשר שני הכוחות שילבו ידיים כבר מראשית תהליך התכנון, וזאת באמצעות שימוש בשפה משותפת. שפה זו, הנובעת מדרך מחשבה חדשה ואוונגרדית, מתבססת על עקרונות מתמטיים מופשטים אשר עד כה כמעט ולא היו נגישים למתכננים. הגישה לאלו התאפשרה הן הודות לכלים ממוחשבים פורצי דרך והן הודות לעליה בכוח וביכולות החישוביות. המחשבה או הפרדיגמה החדשה הזו מכונה "פרמטרית" והיא כיום מהווה את הבסיס למחשבה העיצובית-תכנונית במשרד Zaha Hadid Architects, ובמספר הולך וגובר של משרדים נוספים בעלי שם, ברמה הגלובלית וברמה המקומית כאחד.

פביליון וגשר סרגוסה הינו תוצאה של בחינה ומחקר מעמיק של הפוטנציאל הגלום בחתך שצורתו יהלום, אשר מציע יתרונות סטרוקטורליים ופרוגרמתיים כאחד. תהליך החיפוש הצורני היה כרוך במיזוג בין רעיון אדריכלי עוצמתי של ארבעה "תרמילים" מאורכים המכילים חללי פנים וחוץ, לבין מערכת הכוחות הסטרוקטורליים והדרישות הנובעות מן הטיפולוגיה של מבני גשר. על ידי אקסטרוזיה של חתך שצורתו יהלום לאורך ארבעה קווים עקמומיים מעט, נתקבלו ארבעת התרמילים המאורכים המרכיבים את פביליון הגשר.

השתלבות המסבכים ("תרמילים") זה בזה והחפיפה ביניהם הינם תוצר של שני קריטריונים עיקריים: אופטימיזציה של המערכת המבנית, והיווצרות טבעית של חללי פנים משתנים. חפיפת המסבכים מאפשרת תמיכה הדדית כך שהעומס המבני מתפרש על פני האלמנטים השונים ואינו מכביד על אלמנט בודד. כך מחד, גודלם של עמודים ואלמנטים תומכים שונים פחת, ומאידך ונוצרו חללים פנים מורכבים ומעניינים. התכנון של חללי פנים אלו שאף לאפשר מגוון של אינטראקציות חברתיות, זרימת תנועתית, רמות משתנות של חדירת אור, חזית בעלת מראה עשיר ומגוון של חומרים.

כל הפרמטרים הללו נחקרו באמצעות כלים המאפשרים רציונליזציה סטרוקטורלית ועברו תהליכים של דיוק ואופטימיזציה גיאומטרית, כמענה לעקרונות ההנדסיים בבסיס המבנה. התהליך כלל דיאלוג בין מערכות הנשלטות באופן פרמטרי, והיווה למעשה מיזוג בין אדריכלות ופרפורמטיביות. התוצאה הינה מערכת הוליסטית שלא ניתן לפרקה למערכות נפרדות זו מזו, שיטה המציעה סדר פשוט וברור, אך עם זאת מאופיינת במורכבות של תתי מערכות. תהליך התכנון כמכלול הופך חכם, לוגי ומקיף יותר, והאסתטיקה של ההנדסה הופכת האסתטיקה של האדריכלות.

אפשרות השימוש במחשבה פרמטרית, קרי, הפשטה מתמטית וגיאומטרית של עקרונות הנדסיים ואדריכליים, העומד בבסיסו של מבנה מרשים זה, פתחה דלתות חדשות בפני המתכננים, הן מצד האדריכלים מובילי התכנון והן ומצד המהנדסים אשר עבודתם קיבלה נופך נוסף מעבר לפונקציונאלי, הלא הוא האסתטי. פביליון גשר סרגוסה הינו דוגמא חלוצית בכל הנוגע לקיום מערכת תקשורת הוליסטיות בין אדריכלים ומהנדסים. היכולת לדבר בשפת המתמטיקה והאלגוריתמים, פותחת בפנינו את שערי המחשבה הפרמטרית, ובכך ניתנת לנו האפשרות להגיע לרמות חדשות של אסתטיקה עיצובית ואף לפרוץ גבולות בעולם האדריכלות כמו גם בעולם ההנדסה האזרחית.