כורסה ושולחן מקולקציית PIPE שעוצבה עבור חברת "MOROSO" והושקה בתערוכת הרהיטים האחרונה במילאנו: שילוב מפתיע של צינורות פלדה עבים מהעולם האדריכלי עם טקסטיל ופרווה.
הריאיון עם המעצב סבסטיאן הרקנר נקבע לבוקר פתיחת תערוכת הרהיטים במילאנו, ממש לשעה הראשונה. "בלי אוויר" אני מגיעה לביתן של חברת מורוסו שם הוא אמור להתקיים והרקנר כבר נמצא שם, משוטט בין פריטי התצוגה כאחד המבקרים, בהחלט לא כמי שעיצובים שלו "תופסים שתי פינות" נכבדות למדי משטח הביתן.
קולקציית שולחנות זכוכית צבעוניים שעוצבה עבור חברת "CLASSICON" והוצגה בתערוכת הרהיטים האחרונה במילאנו: שילוב של בסיס פיסולי בעבודת ניפוח ידנית ומשטח מתכת.
אנחנו פונים לזו בה מוצגת קולקציית כורסאות חדשה שעיצב עבור החברה (המיוצגת בארץ ע"י חברת טולמנ'ס), והרקנר באדיבות ג'נטלמנית שואל אותי באיזו מהן אני בוחרת לשבת ואם נוח לי. ואכן, נוח לי מאד, גם בכורסה וגם בחברתו. הוא רהוט, צנוע ונעים הליכות, והתשוקה שלו לעיצוב ניכרת לעין. שמו אולי לא "מתגלגל" עדיין בראש נבחרת אושיות העיצוב המוכרות, אבל נראה שהוא עושה דרכו לשם "בהשקט ובבטחה": את עיצוביו ניתן לראות בקולקציות של חברות מובילות, ורשימת הפרסים בהם זכה בשנותיו המועטות יחסית בזירת העיצוב ארוכה ומרשימה.
סדרת גופי תאורה שעוצבו עבור חברת "PULPO": מעמדי מתכת ומעין "מכלי זכוכית מלאים אור" כפי שהרקנר מגדיר אותם.
הרקנר הוא יליד העיר BAD MARGENTHELM, גרמניה (1981), בוגר לימודי עיצוב תעשייתי באוניברסיטה לעיצוב ואמנות באופנבך, שבמהלכם אף בילה תקופת התמחות אצל סטלה מקרתני בלונדון. ב- 2006, השנה האחרונה ללימודיו, כבר הקים את הסטודיו שלו בו עובדים לצדו היום שלושה מעצבים נוספים, כשבמקביל הוא משמש כמרצה אורח באוניברסיטת אופנבך בה למד. פעילות הסטודיו מופנית בעיקר לעיצוב רהיטים ואביזרים משלימים, גופי תאורה וכלי שולחן, ובתערוכה השנה אפשר למצוא את חותמו של הרקנר בתצוגות של חברת מורוסו, קלסיקון, פולפו ופונטנה ארטה.
גוף תאורה תלוי שעוצב עבור חברת "FONTANA ARTE" והוצג בתערוכת יורולוצ'ה האחרונה במילאנו: דיקוק מרשים של "דיסקים" עשויים זכוכית לשמש כגוף תאורה מתאפשר הודות לטכנולוגיית לד.
העיצוב היה חלום ילדות? תמיד ידעת שאתה רוצה להיות מעצב?
"אפשר לומר שכן, בהחלט. המשיכה לתחום תמיד הייתה שם, ובפרט לרהיטים. מגיל צעיר התעניינתי בחומרים, בפרטים, בפיתוחים ובמציאת פתרונות"
לעיצובים של הרקנר נוכחות עשירה והם מגלמים שילוב של קונטקסטים תרבותיים שונים. תקופת ההתמחות אצל מקרתני חידדה אצלו את העניין בחומרים, בצבעים ובטקסטורות שהפך למשנתו הסדורה, וכך תחושת החומר ואיכותו שבה ועולה כבר בתחילת הריאיון כמעט בכל תשובה שלו ובכל קונטקסט שהוא "כנות החומר חשובה לי מאד. אני מונע מחומרים, מצבעים ומעבודות יד מסורתיות. הם מהווים חלק מאד משמעותי בעיצוב שלי, ובד"כ כבר בתחילת תהליך העבודה, עוד לפני שאני מגיע לפרטים חשובים כחיבורים ומחברים, אני יודע איזה חומר ואילו צבעים אשלב באובייקט".
קולקציית כורסאות לחברת LA CIVIDINA, מתוך תערוכת הרהיטים האחרונה במילאנו: עיצוב קליל ועוטף כאחד שנולד בהשראת פרט קטן וטריוויאלי- מתלים המשמשים לתליית צלחות במוזיאונים.
כך היה גם עם הכורסאות שאנחנו יושבים עליהן?
"כן, הן נולדו כי רציתי לעשות משהו שונה. כשהסתכלתי סביב ראיתי שעיצובים מבוססי מתכת נוטים להיות דקים, ואני החלטתי להשתמש בצינורות פלדה עבים (8 ס"מ) בעלי אופי ארכיטקטוני לבניית הקונסטרוקציה, ולשלב אותם עם טקסטילים מסוגננים ויפים או עם פרווה רכה, כשילוב לא שגרתי שמקנה להן נוכחות ואופי חזק. את השילובים יצרתי במספר גרסאות: למשל, כורסה עם רגליים אדומות ומבריקות שמייצרת אסוציאציה של מכונית ספורט, יש שילוב עם רגלי זהב, עם רגלי כרום או רגליים שחורות שמקנות מראה יותר "מחויט" וקלאסי. הבדים הם מאד איכותיים, והפרווה, לדוגמה, היא זו שמשמשת לייצור דובוני סטייף (מותג ותיק איכותי ונחשב בשדה דובוני הצעצוע מאז 1904)".
גוף תאורה תלוי בסגנון גרלנדה לחברת VERREUM. מעניק למשתמש חופש לבחור את אופן התלייה ומספר היחידות העשויות זכוכית בגוונים רכים.
אמרת אופי חזק. עד כמה חשוב לך ליצור זהות וערך רגשי לאובייקטים שאתה מעצב?
"זה מאד חשוב לי. למדתי בגרמניה שם התפיסה היא מאד פונקציונאלית ועניינית וכמובן שזה ערך משמעותי ביותר כי אחרת אין שום טעם לעצב את המוצר, אך בד בבד אני צריך שלאובייקט שאני מעצב יהיו זהות, אופי ונשמה. מורוסו היא שותף נפלא בעניין זה כי היא חברה פתוחה מאד שחותרת לאסתטיקה ואינה חוששת מצבעוניות או מעיצובים יוצאי דופן. אני עובד עם החברה כבר ארבע שנים ויש בינינו הבנה טובה מאד".
מתוך קולקציות שעוצבו עבור MOROSO: כורסאות COAT שכמו מונחות ישירות על הרצפה ומעוצבות על טהרת הריפוד. הסלים הקלועים שמשמשים לאחסון ונתמכים ע"י גריד מתכת הם פיתוח ייחודי של נייר בתצורת חוטים ושל טכניקת הביצוע.
מאין מגיעות ההשראות?
זה תלוי, אך במרבית המקרים מהחומרים ומהאיכויות שלהם. אני תמיד שואף להשתמש בחומרים עם ערך מוסף כלשהו ושמזדקנים יפה. לא רוצה לעצב פריטים טרנדיים. עכשיו, למשל, עיצבתי גוף תאורה לחברת "פונטנה ארטה", והיה דיון לגבי החומר ממנו הוא ייוצר. החברה כיוונה לשימוש בפלסטיק ואני התעקשתי על זכוכית. זה חומר ש"מרגיש" אחרת ויש לו ערך אחר. אני גם אוהב את טכניקת ניפוח זכוכית כי היא ידנית, ואפילו אם בתהליך השתרבבו לאובייקט בועות אוויר זה יפה בעיני. זה חלק מהעניין שמדגיש את המהות ה"קראפטית", שהיא בעצם ההתחלה, השורשים של עיצוב".
כסא נדנדה המשלב עץ וקליעה שעוצב לחברת VERY WOOD / GERVASONI חומרים אותנטיים בפרשנות מודרנית
אין ספק שמאחורי חזותו נעימת הסבר של הרקנר מסתתר מעצב מגובש שיודע היטב מה הוא רוצה ולאן הוא מכוון. מרבית העיצובים שלו הם תוצרי שת"פ עם חברות שפונות אליו והוא, לדבריו, אוהב את הגיוון ואת ההתנסויות החדשות, לא רוצה לדבוק במוצר מסוג אחד. עם זאת, הוא מדגיש, ישנן פניות של חברות להן הוא מסרב בגלל הבדלי תפיסות שבד"כ נוגעת לאיכויות החשובות לו כל כך. דרכי העבודה שלו מגוונות ומשתנות "יש עיצובים שבהם טוב ונכון יותר לעשות שימוש בטכנולוגיות, ואחרים בשילוב טכניקות ידניות" אומר הרקנר שבסטודיו שלו מרבה לגעת בחומרים ולהתנסות איתם ישירות "נכון שבסוף צריך גם את המחשב כדי "לארוז" את הכול, אבל חשוב לי מאד לחוש את החומר ביד, ללמוד אותו, לבנות את המודל בעצמי כדי להתרשם מהזוויות, מהפרופורציות, הקונפיגורציה וכד'".
מעמד אחסון שיכול לשמש גם כשולחן צד. קונסטרוקציית מתכת ניידת ומכלי אחסון/מגשים מזכוכית מסיבית. עוצב לחב' Pulpo.
יש איזה שלב בתהליך שאתה אוהב/מעדיף במיוחד?
"כל התהליך מתחילתו ועד סופו מעניין אותי מאד ומרגש אותי מאד. משלב הרעיון, דרך המפגש עם החברה, העבודה עם החומר, ועד השהייה באולם הייצור והמעקב אחר התהוות התוצר הסופי. מעניין אותי גם לראות איך אנשים מגיבים לאובייקטים, ואפילו הרגע הזה והשיחה הזאת שלנו על עיצוב היא מבחינתי חלק מהתהליך ומהעניין".
סדרת צנצנות ומכלי אחסון לשימושים מגוונים שעוצבה עבור חברת PULPO. עשויים מזכוכית מוכספת או צבועה, והמכלים הגדולים יכולים לשמש גם כשולחנות קטנים.
מהו לדעתך תפקידו של המעצב במציאות חיינו היום?
"זוהי אחריות עצומה גם כלפי התעשייה וגם כלפי הציבור ודפוסי התנהגות אנושיים. למשל, בכל הקשור לקראפט ולעוסקים במלאכות מסורתיות, אני רואה בכך סוג של קיימות חברתית שדואגת להמשיך את המסורות, לספק לבעלי מלאכה עבודה וגם לחנך דורות חדשים להכיר בהן ובערכן. כמעצבים אנחנו צריכים לשרת את התעשייה ואת הציבור. לשים את האגו בצד ולהתמקד בכך".
גופי תאורה לחברת GUBI: שילוב של זכוכית בניפוח ידני ומעין "צווארון" אלומיניום שמולבש עליהם ומשמש כרפלקטור.
אם כבר אנחנו מדברים על אחריות והתנהגות אנושית, אז מה לגבי קיימות? האם באמת צריך עוד ועוד עיצובים שמעודדים עוד ועוד צריכה?
"תמיד יש טכנולוגיות חדשות וחומרים חדשים, אולי טובים יותר לשימוש או כאלה שמאפשרים לעשות דברים בדרך יעילה יותר. אחרי הכול, זה שוק שצריך להתנהל ותעשייה שצריכה להתקיים. גם עיתונות ניזונה מחידושים (הוא מחייך לעברי), זה מעגל אחד".
SALUTE, סדרת שולחנות צד אישיים שעוצבה לחברת LA CHANCE: בסיס שיש בתצורת גליל ומשטח/מגש עליון המעוגן בתוך חלקו העליון.
האם, בדומה לאמנות, גם בעיצוב הכול לגיטימי על מזבח היצירה/יצירתיות?
"בעיצוב אין גבולות. העולם הוא גדול והשוק הוא עצום, יש אנשים שונים וטעמים שונים, יש מי שדבק בקלאסיקות ויש מי שמחפש את הטרנדים. אישית אני מאמין בעיצוב ייחודי ואיכותי, שמעבר לפונקציה מביא עמו ערכים מוספים וגם מאפשר לאדם ליצור לעצמו עיצוב פנים עם זהות אישית. עיצוב טוב הוא בפירוש לא טרנדי, אלא שילוב של פונקציונאליות, סיפור, וסוג של "יושר" ואמת שמקורם באיכות חומר טובה וכנה".
לרגל שמונים שנה שחגג כיסא A האייקוני של חברת TOLIX: גרסת העיצוב של הרקנר, שהיה בין המעצבים המובילים שהוזמנו לתת לו פרשנות חדשה ואישית לכבוד "יום ההולדת".
האם יש איזו "פיגורה" בתחום העיצוב, זרם או סגנון שהשפיעו עליך בצורה זו או אחרת?
העניין שלי הוא דווקא באמנות, ובפרט בזו של עשרים השנים האחרונות. אין לי הרבה חברים מעצבים. אני מאד אוהב את העיסוק שלי בעיצוב, זו העבודה שלי, זוהי התשוקה שלי ואני חי אותה, אבל זה בהחלט לא הכול. אני נוסע הרבה ונהנה מאד לחוות עולמות אחרים. בשנה שעברה, למשל, שבועיים אחרי התערוכה במילאנו נסעתי לאפריקה. טיילתי באזורים נידחים ללא חשמל או "פסיליטיס" מודרניים ואנשים שם מרוצים מחייהם. זה בהחלט מחדד פרופורציות. ישבתי על החוף בלילה, ראיתי את הכוכבים מעל ואת הטבע מסביב, וזה היה מדהים. יש לי את העיסוק בעיצוב על כל התחכום והקדמה שבו, אבל יש לי גם מקום לחיות חוויות כאלה. זה חלק ממני ומהעניין שלי".
חיפושית, דג וציפור כשגרירי אלמנטים שמרכיבים את היקום- מים, אדמה ורוח. העבודה הוזמנה ייעודית לתערוכה שהתקיימה במוזיאון הטריאנלה ובוצעה ע"י חברת הקרמיקה BOSA. העיצוב המינימליסטי מצומצם לכדי סילואטה עם אבר מאפיין כמקור, כנף או זנב.
ובכ"ז, מה אתה חושב על סצנת העיצוב העכשווית?
"תחום העיצוב גדל כל הזמן ויש יותר ויותר מעצבים. בשנים האחרונות, למשל, נכנסו לזירה מעצבים מסין. הייתי בשנגחאי דיזיין וראיתי את הרצון העצום שלהם לקחת בה חלק והם באמת עושים זאת. זה מרגיש כמו הרגע הנכון, אבל בעצם זה תמיד הרגע הנכון לשאוף ולעשות מה שרוצים. מבחינתי מה שהכי חשוב בעיצוב עכשווי ובעיצוב בכלל, זה להיות אחראי, כנה, ללכת בדרך שלך, ובכל מקרה, לא להיות טרנדי".
סדרת שולחנות צד משלבת מעמדי מתכת בעיצובים שונים ומשטח עליון עבה, מסיבי וייחודי עשוי זכוכית יצוקה. הסדרה עוצבה לחברת PULPO
רסה נוספת מתוך קולקציית הכורסאות לחברת LA CIVIDINA, שהוצגה בתערוכת הרהיטים האחרונה במילאנו: עיצוב קליל ועוטף כאחד שנולד בהשראת פרט קטן וטריוויאלי- מתלים המשמשים לתליית צלחות במוזיאונים.
מתוך קולקציית M'AFRIQUE של חברת MOROSO: סדרה צבעונית של כורסאות וספות באריגה ידנית של חוטי דיג. ההשראה לעיצוב נשאבה מריקוד חיזור שמבצע זכר היען כשהוא פורש את כנפיו כדי לחשוף את מלוא יופיו.