סצנת האדריכלות העכשווית ביפן קנתה לה מוניטין בזכות מספר מאפיינים המשלבים מקוריות צורנית, סקלת צבעים מצומצמת וחללים מורכבים הטווים עניין ייחודי. מוטיבים אלה הם גם מרכיביו של הבית השוכן בעיר Fokuoka , אשר תכנונו אף הרחיק צעד קדימה בניסיון לייצר סגנון ייחודי והוא מבטא רעיון אמיץ המשלב במבנה פרטי אחד שתי פונקציות שונות לגמרי-  מגורים ומסחר.

הבית ממוקם באזור מתפתח המרוחק מהלך של תחנה אחת ברכבת ממרכז העיר, והבנייה בו כוללת מאפיינים של אזור תעשייתי בו משתלבים מפעלים, מחסנים, ובנייני דירות גבוהים שנבנו ללא קו מנחה אחיד. הרחוב הסמוך אל הבית מאופיין בתנועה רבה של אנשים וכלי רכב העוברים בו במהלך היום, ובעל הבית אכן ביקש לנצל את יתרונות המיקום ההומה לצרכיו המסחריים: לשלב בבית מגורי משפחתו אטלייה וחלל תצוגה-מכירה של ריהוט מאלומיניום יצוק שהוא יוצר. כמענה לנתונים אלה, ביקש האדריכל  Kazuya Matsuda קזויה מטזודה, שהוא גם חבר ותיק של לקוחו, ליצור מבנה שישמר קשרים חיוביים עם סביבתו העירונית ושישרת את דרישות החלוקה לשטחי מגורים ומסחר נפרדים, אך ייראה כלפי חוץ כמקשה הומוגנית.

הבית נבנה על מגרש רבוע, ומאופיין במתאר מבני לא קונבנציונלי המשלב אטימות ושקיפות, חיפויים שונים, גריעות ומוטיבים אלכסוניים וקטומים. שתי הקומות המרכיבות אותו ממוקמות אחת על גבי השנייה, כאשר הקומה העליונה הבולטת מעל קומת הכניסה מייצרת בחזיתה מעבר מקורה, כעין אכסדרה קדמית. קומת הקרקע משמשת כחלל תצוגה, והיא פתוחה לגמרי כלפי הרחוב כדי למשוך ולעורר את סקרנותם של העוברים והשבים, וקומת המגורים לעומתה, סגורה למדי: אלמנט הצללה מעץ ארז אדום בתצורת שלבים אופקיים מותקן בחזיתה הפונה לרחוב, כשהוא מרכך את האור החודר לחללה, ובמקביל שומר על פרטיותה כך שהיא אינה נחשפת לעין העוברים ושבים.

המתבונן מבחוץ יתקשה להצביע על כך שהיא משמשת למגורים, אך רמז כלשהו לשילוב הפונקציות ומוטיב המסמל את המתרחש במבנה נחשף במבט מהצד: בקומה התחתונה נעשה שימוש בחיפוי לוחות אלומיניום ובעליונה בלוחות עץ, החוברים בחזותם לאלמנט ההצללה העשוי אף הוא מעץ. המעבר החזיתי מקורה ב-FRP (Fiber Reinforced Plastic)המצל את שטחו, מגן מפני חדירת גשם ואף מטשטש את נראות הקומה העליונה שמשתרעת מעליו, ולאורכה של קורה אופקית עליונה תוכננה תעלה/ערוגה ממנה מבצבצת מעודנות צמחייה ירוקה.

הגישה מהחניה אל הכניסה לאולם התצוגה היא באמצעות רמפה, המובילה אל משטח מוגבה מעט ממפלס הרחוב, כך שהבית נראה כמרחף מעל הקרקע. המבניות מתבססת על בטון וקורות פלדה, אשר באולם התצוגה ובחלל המגורים הינן חשופות לגמרי, ובחזית המבנה מעוגנות לקרקע בהטיה אלכסונית המעוררת עניין צורני: עוקבת אחר מתאר הגג שתוכנן כגג שיפועי המסתיים במעין קיטום/ "שבירה" אלכסונית, ואף תומכת בו.

עיצוב משרד שממוקם בקומת ה"עבודה" מאופיין במרחב פתוח, שחלקו הקדמי הינו חלל גבוה שמשמש לתצוגה, ובעומקו ממוקמים חללים נוספים המוגדרים באמצעות פתחי מעבר בלבד, ללא דלתות הסוגרות עליהם. המרחב מוקף לוחות זכוכית מרצפה ועד תקרה, המגלמים את תכנונו הממוקד בקשר עם החוץ, ובאזור התצוגה נשמר קשר גם עם קומת המגורים באמצעות פתחים עליונים הניבטים אליו מלמעלה.  

ריצוף החלל הנקי, שדבר בו אינו מפר את הפתיחות והזרימה, עשוי בטון ותקרתו, המשלבת קונסטרוקציית מתכת ולוחות עץ של ריצוף הקומה העליונה, חושפת תשתיות וגופי תאורה שהותקנו בה. במרכזו ניצב שולחן עבודה עתיק מעץ, כאשר הסדר המופתי והכמות המצומצמת-מחושבת של פריטי התצוגה שמשולבים בו מדגישים את גודלו וגובהו, כמו גם את סגנונו המינימליסטי של המעצב-בעל הבית.

 

בחדר זה, שהינו ריק למעשה, חולצים נעליים ונחים, לבד או בחברת בני משפחה/אורחים בישיבה על הרצפה המחופה ב"טאטאמי"- סוג של שטיח/ מחצלת/ ריצוף מסורתי, המיוצר ביחידות בגדלים שונים, ובחלקו הארוך יש בד"כ שוליים מבד. (ולמען הטריויה: הטאטאמי, שנולד כפריט מותרות עבור האצולה עוד בתקופת הקאמאקורה- 1185-1333- היה במקור עשוי מאורז, אך היום הוא מיוצר גם משבבי עץ או מפוליסטרן מוקצף, ובכל בית ביפן יש לפחות חדר אחד מרוצף בטאמאמי).

קומת המגורים מאופיינת בניקיון צורני, ומתוכננת כרצף של אזורים פתוחים, גיאומטריים ומוגדרים, המייצרים וציר תנועה ישיר בין אזור לאזור, ואגב כך גם קשר תמידי ומידי בין בני הבית. ממד הפתיחות בא לידי ביטוי אף באמצעות מרפסת רחבת ידיים ופתחים גדולים שתוכננו במיקומים אסטרטגיים, כשהם מאפשרים לחוות יחסים וקשרים ויזואליים עם הסביבה החיצונית, כמו גם עם קומת הקרקע וחלל התצוגה.  

המארג העיצובי בהיר, מינימליסטי ונקי, חף מכל עומס של פריטים, ומלמד על נטיית עיצוב הבית היפני למקם את הרהיטים במרכז, כך שהתנועה זורמת בהיקפם, דוגמת שולחן האוכל הניצב במרכז המטבח, או ספת הסלון הממוקמת בהמשך, בלב החלל. בחירת הצבעים נשענת על סקלה ניטראלית מתוך כוונה ליצור פשטות ואחידות, הריצוף עשוי עץ, וכך גם האלמנטים והרהיטים הלא רבים שעשויים מסוגי עץ שונים ויוצקים ממד חמים: הדלתות עשויות מעץ לבוד, השולחן והכיסאות בסלון מעץ אלון, הרהיטים בחדר הילדים מעץ אורן. עם זאת, בתוך המינימליזם המחושב, בחדר הילדים מתגלה דווקא פרט פיקנטי, המדגיש את גישת החיים המיוחדת שבאה לידי ביטוי בעצם השילוב יוצא הדופן של הפונקציות: סימני דבק שנותרו מהסרת טפט  יצרו מעין "דיגום" שנשא בחן בעיני הדיירים, והם הותירו אותם על קירותיו כאלמנט שלדעתם מעניק לו את הממד הנאיבי שמאפיין ציורי ילדים.