רשמים מכנס בניה טבעית

הבניה הטבעית מכילה בתוכה שיטות שונות, ולהלן כמה מהן על קצה המזלג, כאשר המשותף לכולן הוא הטיוח שנעשה בטייחי אדמה וטייחי סיד טבעיים:

- בניה בלבני אדמה - בין אם הן בעשייה ידנית (ADOBE) ובין אם הן דחוסות בלחץ גבוה במיכון מתאים (CEB – compacted earth blocks), הן אינן עוברות תהליך שריפה אלא מיובשות בשמש.

- בניה בחבילות קש (srtawbale building) – שיטה אמריקאית מהמאה האחרונה, עושה שימוש בחבילות קש הדחוסות ע"י מיכון חקלאי כבלבני בנין גדולות. נחשבת מבודדת מאד ומאפשרת בניית קירות נושאים או מילואה.

- בניה חופשית בתערובות אדמה, הנקראת COB.

- שיטה המכונה "קשקל": בניה בתערובות קש וחרסית, הנדחסות לתוך תבניות זמניות הנצמדות אל שלד הבניין. 

- בניה בשקים הדחוסים בתערובות אדמה. שיטה זו פותחה בעיקר בארה"ב ע"י האדריכל האיראני במוצאו, נאדר חלילי, ונקראת "סופר-אדובה".

מספר שאלות הקשורות ל"בנייה ירוקה" עולות: כיצד משתלבות כל השיטות הנ"ל? האם הן תקניות במדינת ישראל? מה האפשרויות המעשיות לביצוע כל שיטה? מיהם אנשי הביצוע העומדים לרשות החולמים לבנות את ביתם בבניה טבעית?

 

כדי לענות על כל השאלות הללו ולקדם את התחום, נוצר המיזם הנפלא של כנסים דו-שנתיים - "אדמהיא".

הכנס הוקדש לזכרם של אד' יובל אמיר ז"ל, מראשוני התחום בארץ , והאדריכל והאמן ראובן כהן-אלורו ז"ל, גם הוא מהחולמים והמבצעים בחומרים הטבעיים.

הכנסים מתקיימים במתחם "ורטיגו בכפר" – כפר האמנים האקולוגי שבקיבוץ נתיב הל"ה, ומאורגנים ע"י דפנה ילון, טל בשן ודני גולדברג.

במהות הכנס נמצא שילוב בין פעילות מעשית בסדנת עבודה ושורה של מצגות ודיונים, כאשר העיקרון המנחה את אנשי הבניה הטבעית בעולם ככלל, הוא שקיפות וחלוקת הידע בנדיבות, ברוח הקוד האדריכלי הפתוח - ורוח זו אפיינה גם את הכנס האחרון.

סדנאות הכנס, אשר היו, אגב, מלאות עד אפס מקום וגילמו רעב גדול ללימוד טכניקות שונות בתת התחום של בהבניה הירוקה - בניה מחומרים טבעיים - הציעו עבודה מעשית בנושאים דוגמת הקמת מערכות מים אפורים, ביצוע טייחי גמר באדמה ובסיד, בניה בחבילות קש, ובניית טבון אדמה. בנוסף, התקיימה סדנה מעשית קצת פחות, שעסקה בקשר ההדוק שבין ארכיאולוגיה ובניה טבעית, אותה הנחה אסי שלום מחברת אבן דרך נגב. 

התכנסות המליאה של כלל המשתתפים, אשר נועדה לחלוק מצגות והרצאות שונות מניסיונם, הייתה מרתקת וחשפה עשייה פעילה המתרחשת כעת בארץ, בעיקר בפריפריות השונות. ושוב, גם כאן על קצה המזלג, "מדגם" מהמתרחש:

אנשי המרכז לאקולוגיה יצירתית בקיבוץ לוטן, אלכס צסלסקי ומייק קפלין, שהם מותיקי הבניה הטבעית בארץ, חלקו עם המשתתפים את החידושים שנעשים היום בלוטן: פרויקטים בקנה מידה גדול, שעדיין מתבצעים בעיקר בעשייה עצמית של קבוצות המתלמדים מרחבי העולם השוהות במקום. בין אלה ניתן לציין את שכונת הבוסתן, שכונה של 15 מבנים כיפתיים מחבילות קש וטיח אדמה, ע"ג שלד של כיפה גיאודזית.

 

משרד יבגי-סיטון אדריכלים הביא את תהליך התכנון והבניה של הפרויקט הצבעוני והמקסים שאנטי במדבר שליד שדה בוקר - המשך של פרויקט בית השאנטי בת"א, בית אלטרנטיבי לילדים ונוער בסיכון. הפרויקט אמנם נבנה בשיטות בניה מוכרות ורגילות, אך הוא מהווה דוגמה יפה לחשיבה תכנונית ירוקה ומותאמת לאקלים המדברי.

ההרצאה של כותבת שורות אלה, התמקדה בהתפתחות של הבניה הטבעית בארץ, דרך פרישה כרונולוגית של הפרויקטים  שמבצע המשרד, "ויטל-וקס אדריכלים": מפרויקטים קטנים המסתמכים על בניה עצמית של בעלי הבית, דרך פרויקטים יזמיים, כגון מתחם התיירות חוות האיסיים בהרי ירושלים, ועד לפרויקטים מורכבים המתבססים על שיתוף פעולה עם רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה, כמו פרויקט המרכז הקהילתי בקאסר-א-סר שבנגב. מטרת פרישה זו הייתה להראות את הדרך הנכונה, לעניות דעתי,לקירוב בין הבניה הטבעית ללקוח הישראלי במיינסטרים. ואמנם, במסגרת הכנס סיפרו גם מספר בעלי בתים הבונים את בתיהם בעצמם, בשיטות טבעיות, על החוויה שבדבר. כך, למשל, יותם זלאייט, סיפר על בניית ביתו בישוב רותם, בשיטה המכונה סופר-אדובה שהוזכרה לעיל (מורכבת משקים דחוסים מאדמה שנבנים בצורת כיפה, ופותחה בארה"ב על ידי האדריכל נאדר חלילי), ומאופיינת ברמת הוצאות נמוכה מאד למ"ר יחסית לשיטות אחרות, ובהחלט היה נפלא לשמוע את ההתלהבות שלו ושל משפחתו מהזכות שנפלה בחלקם לנהל פרויקט כה מיוחד, ולהשתתף בעצמם באופן פעיל במהלך הבניה.

 

לקראת סיום העלה הכנס לדיון נושאים המטרידים את תחום הבניה הטבעית - בעיקר החסמים המונעים מהעוסקים בו להציע שיטות בניה אלה בקנה מידה נרחב (המהנדס עופר כהן, למשל, דיבר בהרצאה תמציתית ומרתקת על תקינת חומרים ושיטות בניה – מחסור בתקינה מהווה את החסם העיקרי להתפשטות שיטות הבניה הטבעית),  פאנל שהורכב מכל הפעילים השונים בתחום דן באפשרויות ההתקדמות לקראת תקינה והפצת הידע העומד לרשותם והכנס ננעל באווירת עבודה אופטימית. 

מתוך "בית ונוי" 113: "אדמהיא"