"אפס, בית "- מיצג אומנותי ירוק

(צ שרוקה) הוגת רעיון בנייתו והדיירת שלו, ומי שיזמה והקימה את  קהילת "עץ בעיר" (ה-צ' הסופית אינה טעות!) ומהווה דמות מרכזית בפעילותה- קהילה שעשייתה החותרת לאקולוגיה עירונית שואפת להעביר את המסרים העומדים בבסיסה ולהחילם על הסביבה.

צרי, בוגרת בצלאל במגמה לתקשורת חזותית, מעידה על עצמה שקודם למתכונת חייה הנוכחית הייתה "עירונית כמו עירונית", ובכלל זה בילתה שמונה שנים בניו יורק וחייתה את מנהטן "על כל מה שהחיים בה מציעים" כדבריה. עם זאת, היא מוסיפה " למרות שעל פניו הכול היה טוב, מהנה ומלא, בתוכי פנימה רחש איזה "זמזום" טורדני. תחושה כלשהי שמשהו לא עובד נכון בשיטה- במרוץ הסיזיפי  אחר העוד והיותר, בבזבוז הנוראי שנוקטים אנשים ומערכות, ובשרירות לב כלפי כל הסביבה והסובב". עם שיבתה לארץ, התגלגלה צרי באקראי לקורס פרמקלצ'ר, ומנקודה זו כבר הפך הזמזום הטורדני ל"רעש" של ממש, אשר חולל אצלה "סוויטצ'" תודעתי ושינה את תפיסת עולמה. למעשה, היא אומרת "כל המהות האקולוגית היא עניין של תפיסת חיים שעניינה הבנה והכרה בערכיה ובחשיבותה העצומה, כי הרי אין כל בעיה טכנית לקיים את עקרונותיה".

בתוך כך, אפס, בית, נולד מתוך תחושת דחיפות שיש מקום להגברת האקטיביזם בתחום ולמתן ביטוי רדיקאלי יותר לתפיסת הקיימות העירונית על מנת להצעידה קדימה. צרי: "הרעיון התגבש מהיוצרת שבי, כאשר דרך האמנות יכולתי לבטא את הרעיון ששום הקשר אחר לא היה מעניק, ו/או מעביר את מסריו באורח נכון". ואמנם המיצג הקונספטואלי-ניסיוני מגלם היטב את השאיפה לחופש ולשחרור ממגבלות מלאכותיות שמקורן נעוץ, למעשה, בהליכה נגד ובניגוד לטבע, וכמוה מציג שחרור ממגבלות/נורמות של גרידים צורניים קיימים בהקשר של בתים ומבנים. יתרה מכך- ללא חיבורים לתשתיות ביוב, מים, חשמל וגז, מייצג הבית התנתקות של ממש, אם רעיונית ואם פיזית. תהליך היווצרותו החל כאשר את הגיגי תובנות המגורים העירוניים- אקולוגיים שלה העלתה צרי על הנייר כעין תרשים גולמי עמו הגיעה אל האדריכל ד"ר יוסי קורי, כדי להסתייע בכישוריו המקצועיים.

קורי, שותף נאמן לתפיסה אקולוגית, עיבד את התרשים לבית בן 18 מ"ר, אשר הגיאומטריה הלא שגרתית שלו אכן מיטיבה להעביר את מסרי החופש והשחרור, ובה בעת מחושבת בקפידה לתפקוד יעיל מבחינת משטר רוחות  (מנהרת רוח) ובהתייחס לכיווני השמש, כך, במבט ראשון וחזיתי מדמה מתארו מבנה אייקוני עם גג "שפיצי", אך בהמשך משתנה מופעו כשהמתאר כמו מתהפך והגג המחודד נושק קלות מאד לקרקע. בנייתו, שנעשתה בסיוע מרכז השל ואנשי קהילת עץבעיר, בוצעה תוך שילוב חומרים חדשים כקורות ושבכות עץ המשמשות בקונסטרוקציה, עם חומרים זמינים ומשומשים שלוקטו "מפה ומשם", כמו, למשל, שמשוניות שנותרו כשאריות של שלטי חוצות ולוחות OSB המשמשים במעטפת, כאשר את הפתרונות להיעדר התשתיות מספקות מערכות חלופיות, דוגמת פאנלים סולאריים או שירותים יבשים. בתוך הבית ומחוצה לו שולבו מכלי גידול עם צמחיית תועלת ומאכל, וצרי אשר התגוררה בו במהלך ימי  צבע טרי, ולאחר מכן גם ביער הפיות בבית אורן, לשם הועתק מיקומו אחרי היריד, מעידה שהוא "עובד קונספטואלית. הבית הוא אמנם הגרסה הראשונה- 01 של אפס, בית, ועדיין חסרים בו מרכיבים שיושלמו בגרסה הבאה, אך כבר ניתן לומר כי הוא מספק את מרבית הצרכים שאנו נדרשים להם במרחב הביתי שלנו, ומאפשר לקיים פעילויות פיזיות ואחרות של חיי היומיום". בשעת כתיבת שורות אלה שוב הועתק מיקומו של הבית, הפעם להאנגר בבת ים, שם  תושלם גרסה 02, כשיתווספו לו הפונקציות והאלמנטים שכרגע אינם קיימים בו, דוגמת אחסון או כיסוי ביריעות פלסטיק חיצוניות להגנה, ולמשך מספר חודשים  ישמש ההאנגר  כמעבדת מחקר לאוטופיה עירונית. לאחר מכן עתיד הבית להשתלב במרקם הבנוי של העיר, והשאיפה היא, אומרת צרי "להפוך אותו לבית קבע שיכוסה בעלווה ירוקה של צמחי מאכל ומרפא ו"ייעטף" בעצים מניבים. זהו בית חי ומשתנה שעתיד להמשיך ולהתפתח".

המסר האקולוגי של צרי מכוון לחיים בעיר, שגם בה, היא גורסת, בתוך רקמתה האורבאנית, ניתן לקיים חיים הרמוניים ומקיימים "הרעיון הוא להתחיל לחשוב אחרת, ובמסגרת זו לכוון להבאת תועלת במקום להמשיך ולייצר נזקים. זכותו הגדולה של האדם היא יכולת החשיבה והפקת הלקחים שיכולים להניע אותו לפעול באורח שונה, מתוך בחירה ובאופן יצירתי. אחרי הכול, היצירתיות היא משאב יקר, ובמקרה זה דווקא ראוי מאד לנצלו כמה שיותר". 

אחרי שהוצג בצבע טרי, עבר אפס בית להתמקם ביער הפיות בבית אורן, ובעת כתיבת שורות אלה הועתק מיקומו להאנגר בבת ים, שם ישמש חללו כמעבדה מחקר לאוטופיה עירונית במשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הוא עתיד להשתלב במרחב העירוני שלה.