החצר הבולגרית

איך נראות חצרות הבתים באיזוריה הכפריים של בולגריה? טניה ושרלי אילוז ביקרו באזורים אלה והלכו שבי אחר ערכי האותנטיות שנשמרו בהם וקסם הפשטות הטובה שמאפיין אותם.

מאת: שרלי וטניה אילוז | צילום: שרלי וטניה אילוז, אלכס טללים | - 07/02/2017

אהבה למקומות קטנים וכפריים וזיכרונות ילדות רחוקים, הביאו אותנו הקיץ הזה לבקר באזור הרי פירין (Pirin) ורודופי (Rhodope) שבבולגריה. הרי פירין הם מערכת ההרים סלעית יותר משאר הרי בולגריה, והם משופעים ביערות אורן, אשוחים, אלונים, עצי אדר ובוק, אשר בעונת השלכת צובעים אותם בגוונים ססגוניים. בעמקים שלמרגלות ההרים, כמו גם על הפסגות, פזורים כפריםחלקם מודרניים אך מקיימים אורח חיים פשוט, חלקם נושאים חותמת זמן עבר, וחלקם הפכו לאתרי תיירות ולסוג של מזכרת

שטח הגן בנוי על כמה מפלסים, 64 מדרגות מקשרות בין המפס התחתון לעליון.

הנושא שעניין אותנו היה להתחקות אחר סביבת הבית באותם אזורים כפריים, וכיצד משתלבת האסתטיקה עם השימושיות. באופן עקרוני ישנו, כמובן, הבדל גדול בגישה הבסיסית של ארגון וניצול השטח של בית כפרי (כפר ערבי, יווני, איטלקי וכד') ובפרט של פעם, לבין יחסנו שלנו היום אל שטח הגן, במיוחד בשל היותו גן עירוני. שכן בהשוואת המרכיבים השימושיים, נגלה שלא מעט שטח, אם לא מרביתו, מוקדש בו לפונקציות של לתענוגות או מותרות: בריכת שחיה, ג'קוזי, סאונה. אז מה בכל זאת נשמר בצורתו השורשית  ומשנה רק את אופיו ולא את מהותו? התשובה היא כנראה הצורך ביופי, בשמחה שהגן משרה, בהיותו מקום למפגש חברתי, מקום שעונה על צורך בצל, וכן לגידול צמחי מאכל

 

רחובות כפר לשטן.

 

בולגריה הייתה נתונה תחת שלטון טורקי קרוב ל-400 שנה. רק בסוף מאה 19 חווה העם שחרור, ובעקבותיו גם התרוממות רוח שבאה לידי ביטוי בהתפתחות הארכיטקטורה, המוזיקה והאמנות הפלסטית. בתקופה זו מתחיל להתגבש המושג של "אדריכלות החצר הבולגרית לאחר תקופת הרנסאנס". החצר עדיין נושאת סימנים של "התגוננות" בדמות חומות אבן גבוהות המקיפות את שטחה, עם שערי כניסה רחבים ומאסיביים, עשויים  עץ ומתכת, כך שזר אינו יכול להיכנס אליהן בלי רשות. לעומת זאת, בשטחן הפנימי של החצרות ישנם שערים פנימיים קטנים שמובילים משכן אל שכן, ולמעשה, ניתן להקיף שכונה שלמה בלי לצאת אל הרחוב.

היחסים בין הבית והגן הם ברורים ופשוטים: חצר היא חלק בלתי נפרד והמשך טבעי והגיוני של כל מערכת המגורים. הבית ממוקם בד"כ בחלקו הפנימי של השטח, כשחזית הכניסה פונה אל החצר ומרפסות עם מעקות עץ "גזורות" מקשרות בין הבית לחוץ. הכניסה והמרפסות מקושטות בערוגות ועציצים פורחים, המהווים מקור גאווה לכל בעלת הבית. באביב שולטים צמחי בצל ופקעת (נרקיסים, צבעונים, יקינטונים), ואילו בקיץ פורחים ציניות, דליות, קוסמוס, גרניום, ורדיםשטיחי צמר צבעוניים שנתלים לעתים לייבוש על מעקות המרפסות, הינם חלק משמעותי בתמונה הכללית, ומשלימים את המופע הצבעוני.

 

חפצים שימושיים הופכים לחלק עיצובי.

קלחי תירס מתייבשים ומקשטים את חזית הבית

שערי עץ מאסיבים לפי מסורת הכפר גם בבניה החדשה.

חזית הבית מקושטת בעציצים פורחים.

 

להבדיל מגנים האיטלקים, למרות שגם בגנים באלה קיים סדר ורשימה מדויקת מה הן הפונקציות של החוץ, הקומפוזיציה והמבנה של כל חצר משתנה מבית לבית. למעשה, זהו שילוב של סדר ויצירה חופשית - כל משפחה יוצרת לעצמה את הגן המיוחד שלה

החצר הכפרית מבטאת היטב את העיסוקים של בעליה: סככות גפן לצל  עם אשכולות ענבים כבדים (הבולגרים הם אוהבי יין ידועים), מרתף לשימורים, מקום מגודר לגידול לתרנגולות וכבשים (גבינה בולגרית, איך לא?), ופינה לאחסון גזרי עץ המשמשים להסקת הבית בחורף המושלג.

 גינת הירק נמצאת לעיתים בקרחות היער מחוץ לחצר, ולחלופין משולבת בשטחה. עצי פרי הם חלק הכרחי בכל גינה: עצי תפוח, דובדבן, אגס, משמש, חבוש, שזיף. העצים נבחרים ע"פ טעם הפירות המועדפים, ולאו דווקא לפי המראה. באביב הם פורחים בשפע, ובקיץ מכינים מהפירות ריבות לימי החורף. כך היה לפני מאות שנים, כך זה עובד גם בימים שלנו.

 

מרפסות הן חלק המקשר בין הבית לחצר.מרפסות הן חלק המקשר בין הבית לחצר.

גינת ירק סמוך לשטח החצר

מקום מקורה לצורך אחסון עצים

 

אדמת בולגריה עשירה באגמים, נחלים ומעינות. מרבית היישובים נמצאים ליד מקור מים כלשהו, וכך גם כמעט בכל חצר ישנם באר או מעין שזורם ללא הפסקה. המעיינות שבחצרות, כמו גם אלה שברחובות, מקבלים יחס מיוחד: בונים סביבם קירות אבן ונישות, ומקשטים אותם ברוזטות מסותתות ובכיתובים

תנורי אבן (מטבח חוץ או מנגל במושגים שלנו היום), הם גם אלמנט חשוב ומרכזי בחצר, המשמשת בעונות החמות לאירועים משפחתיים: בשטחה נחגגים חגים, נערכות חתונות, ולהבדיל גם טקסי לוויות. היא מכילה שולחנות וספסלים ארוכים , מקום לנגני הכפר ולריקודים עממיים, ובד"כ אינה מרוצפת. במקום ריצוף היא מחופה אדמה מהודקת ומטואטאת, כאשר שבילים מרוצפים הם אלה שמובילים אל כניסת הבית ואל הנקודות החשובות בשטחה.  

 

הבית הפורח של פנקה

אין ספור מעיינות מזינים את הכפר ומשולבים ברחובות ובחצרות

 

שני הכפרים שביקרנו בהם דלצ'בו ולשטן (Leshten)-, נראים מבחינה ארכיטקטונית כיצירה הרמונית מושלמת. הסמטאות, הקירות, הבתים, והגגות בנויים אך ורק מחומרים מקומיים שנמצאים בסביבה: אבן גרניט או גיר, עץ, חמר, וגם ברזל במידה מסוימת. הבנייה החדשה מבוססת על המסורת העתיקה, והעיצוב שלוטש במשך שנים רבות נובע מצרכים שימושיים ואסתטיקה שצמחה מהעם

וזווית אישית לסיום: במהלך הטיול בכפר דלצ'בו פגשנו ברחובות נשים זקנות בנות 90, שסוחבות על גבן חציר או מובילות עדר עזים למרעה. נשים פתוחות, מחייכות ומחבקות, שמלאו את ליבנו בחום כמו הפשטות שמאפיינת את האזור כולו ושבתה את לבנו.

 

פינת בישול-תנור אבן ושולחן משפחתי- חצר עכשווית בכפר דלצ'בו

מרפסות פורחות

 

יצירת קשר