קל וחומר - 126

חול. החומר הפשוט, הזמין, המוכר לכל, הוא אחד מאבני הייסוד הנפוצים לייצור תעשייתי בחיינו המודרניים- הוא מהווה חומר חשוב בייצור המלט והבטון, חומר עיקרי בייצור זכוכית, וחומר בסיסי בטכנולוגיות דוגמת התזת חול ויציקות מתכת.

ליטל ריבלין, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי חולון, לקחה את התכונות המוכרות של החול והתאימה אותן לטכנולוגיות שונות שאינן קשורות אל החומר באופן ישיר. המחקר שלה התחיל כבר בשנה השלישית ללימודיה והיא העמיקה בו בפרוייקט הגמר הייחודי שלה.  "יש משהו קסום בגרגירים המוזהבים, שזכור לכולנו מזכרונות ילדות ישנים, החול קיים בעולם העיצוב אך הוא תמיד נמצא בצד, כחומר המשמש לתבניות או בתערובות שונות כמו בטון. החלטתי לתת לו את הכבוד הראוי לו ולהביא אותו לקדמת הבמה." היא כותבת בטקסט ההסבר שלה על הפרויקט.

זה התחיל במחקר חומרי על קליפות אגוזי הפקאן, אשר מאוד דומות במרקמן לשבבי עץ ובארץ עדיין אינן נאספות להמשך חיים (למשל לקומפוסט, מצע קרקע, ביומסה תחליף לדלק הפוסילי ועוד). מרום, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בסמינר הקיבוצים, ניסתה לערבב את הקליפות עם חומרים טבעיים ומלאכותיים, ומספר ניסיונות שביצעה הביאו אותה למסקנה כי אף החומר המאגד צריך לדבר בשפה האורגנית. לאחר חיפוש, מצאה מרום שרף טבעי של עצים, אשר מומס במים ומתייבש באוויר, ומתוך החיפוש החומרי פיתחה את  ה-"Verti Grow", המציע גישה עיצובית חדשה לשילוב צמחייה במרחב הביתי שלנו. האריחים העשויים, כאמור, מיציקת קליפות אגוזי פקאן וחומרי קשירה אורגנים, מכילים בתוכם זרעים של צמחים חד שנתיים, דוגמת פטרוזיליה ובזיליקום, הצומחים מתוכם. מחברי האריחים משמשים הן כווי תליה והן ככלי קיבול להשקיית הצמחים הצומחים בתוכם. לאחר עונת הפריחה, עם סיום חייו של הצמח, האריח מתכלה אף הוא, וניתן למחזור מלא בקומפוסט. האריחים הצומחים מיועדים להפצה במשתלות ובחנויות קונספט, ומתוכננים לייצור בגודל של 15X15 ס"מ בשאיפה לייצור מקומי סדרתי.

עוד מהכותרת ניכר המקום האישי של גוני קריס, בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל, המחפש אחר הנוסטליה ואימוץ מסורת ישנה ויפה שהולכת ונעלמת. קריס, שנולדה במושב אביחיל שבדרום כדור המשך למקימיו, חזרה לאלבום התמונות הישן לתור אחר הערכים מהם צמח המושב, וביניהם עבודת האדמה והקרבה לטבע. מהחיבור שלה לתכנים אלה ולאחר מחקר מעמיק על שיטות הדפס עתיקות, היא התחילה לפתח צבעים וטכניקות להדפסה מחומרים טבעיים הנמצאים בהישג יד- דשא, חלודה, תבלינים, קפה, אדמת חמרה, חול, קלמנטינות מהפרדס של סבא וסבתא ועוד. היא בחרה במוטיב הקרושה מהאלבומים הישנים והטמיעה אותו בבגדי גברים בטכניקות שונות- החל מסריגה במסרגה אחת בטכניקה חופשית, דרך הדפס רשת טבעי ממשחת דשא, הדפס חלודה, רקמה, ועד חיתוך לייזר בבד. ראוי לציין שהפרוייקט זכה מקום ראשון במסגרת תחרות בנושא עיצוב, אמנות ובנייה בת קיימא שמקיימים חברת שיכון ובינוי ובצלאל מדי שנה לבוגרי האקדמיה.