שם המשרד: "תמי יניב אדריכלות" ו"נוימן חיינר אדריכלים"
שם הפרויקט: "מתחם האשל"
שיתוף פעולה פורה בין שני משרדי אדריכלים הוא
שעומד מאחורי תכנון ועיצוב "מתחם האשל" בקיסריה.
האחד הוא "תמי יניב אדריכלות", המתמחה
בפרויקטים אדריכליים גדולים ומורכבים, ורואה בדיאלוג פתוח ומפרה את הבסיס לתכנון
אדריכלי טוב, שבו משתלבים תנאי השטח, דרישות הלקוח וההקשר המקומי לכדי פתרון
פונקציונלי, נעים ומעורר השראה.
המשרד השני, "נוימן חיינר אדריכלים"
בבעלות שרון נוימן ויפתח חיינר, פועל מתוך אמונה שאפשר וצריך לשלב בין האינטרס
הפרטי לציבורי, ומתוך רצון ליצור אדריכלות קונטקסטואלית, מקורית וברורה, בעלת
מודעות סביבתית וחברתית גבוהה, ששמה דגש על היבטים אקלימיים וייעול אנרגטי.
לשני המשרדים, שכבר שיתפו פעולה בעבר, יש ניסיון
רב בתכנון מבני ציבור, תעשייה ומסחר וכן בנייני דירות ובתים פרטיים. בפרויקט
הנוכחי הייתה דנה רייכל מ"תמי יניב אדריכלות" האדריכלית האחראית. יועצי
השלד בפרויקט היו "צבי המלי מהנדסים" ויועצי האלומיניום – "לנדמן
אלומיניום".
תקציר הפרויקט: מרחב עסקי ייחודי שתוכנן עבור "החברה לנכסי
קיסריה" וממוקם בפארק התעשייה ביישוב. בפרויקט שלושה מבני משרדים בני שלוש
קומות כל אחד, בשטח כולל של 10,600 מ"ר, ופארק מוריק, והשלמתו הייתה כרוכה
בעמידה בשני אתגרים עיקריים: תקציב מוגדר וקפדני והעדר לקוח קצה. לשם כך הושם דגש על
גמישות מרבית בחלוקת החללים, תאורה טבעית, מערכת תנועה יעילה ויחס שטחי ברוטו-נטו מיטבי.
הנרטיב העיצובי הוא של שלושה אובייקטים מונוליתיים,
עצמאיים, הניצבים במרחב ירוק ופתוח, שהיחסים המרחביים ביניהם יוצרים שלל קומפוזיציות
ויזואליות, המגדירות מגוון שטחי חוץ איכותיים.
מעטפת המבנה
המתכננים בחרו לפתח מעטפת מקורית, המשלבת
אלמנטיים טרומיים מחורצים מבטון אדריכלי, ששטחם כ-5,000 מ"ר, וקירות זכוכית
בשתי תצורות – חלונות סרט וקירות מסך.
חריצת הפריקסטים יצרה חתך מעטפת משונן שמשתנה מבניין
לבניין, מעניק לחזית מראה תלת ממדי, ויוצר משחקים דינמיים של אור וצל בהתאם לשעת
היום. אלה מחזקים את הנוכחות הנפחית וחלונות הסרט בכל היקף הקומה משולבים כחלק
אינטגרלי מהחזית המחורצת. פתחי קירות המסך, בניגוד לפתחי חלונות הסרט, אינם תואמים
את שפת החריץ האופקית, וכמו חותכים במסה הקובייתית, ובכך תורמים גם הם לנוכחות
הדרמטית שלה. שפת קירות המסך והפרופורציה שלהם מאפשרים לייחד חללים, ליצור חללים
כפולים, להגדיר מבואות, ולהעצים את אופיה של המעטפת כחלק ממיתוג הפרויקט ויצירת
זהות מבודלת.
הבחירה בבטון אדריכלי חשוף כחומר גמר, מקורה, בין
היתר, ברצון לתת למבנים אופי על זמני, אשר מתכתב הן עם פרויקטים אדריכליים מודרניים ובינלאומיים והן עם תקופת הזוהר
של האדריכלות המקומית. הבטון החשוף הוא "חומר עם אופי", שאותות הזמן
מחמיאים לו וחזותו לא נפגעת. מעבר לכך, תכונותיו המבניות אפשרו להשתמש בו גם לקירות
המילואה ולסִפֵּי החלונות, ובכך לצמצם את עלויות הפרויקט ולקצר את משך הביצוע. החלטה
זו על שפה טוטאלית, מינימליסטית, נעדרת חיפוי, בהקשר של פרויקט עסקי שחייב להיות
רווחי, דרשה תכנון מפורט ומוקפד, שבמסגרתו שוקללו לא רק ההיבטים העיצוביים, אלא גם
השינוע, ההתקנה, האיטום ובעיקר אפשרויות הייצור.
חזית המבנים
חזיתות המבנים ב"מתחם האשל" לוכדות את
העין בזכות קירות מסך זוויתיים, הבולטים על רקע הבטון החשוף. הכניסה לכל אחד
מהבניינים כרוכה במעבר דרך פארק ירוק, שבו שולבו צמחייה, מים, מתקני הצללה וריהוט רחוב,
והחיבור של שלושת המבנים למרחב משותף יוצר תכונה בשטחי החוץ ומזמן מפגשים אקראיים.
מעברה השני של כל אחת מהכניסות נמצאת המבואה הראשית של הבניין, והודות לקירות המסך
– הפארק המרכזי נשקף מתוכה.
חלונות: לחלונות הסרט המשולבים בחזית המחורצת וממוקמים במישור
הפנימי של הפריקסט, יש השפעה מובהקת על האור הטבעי החודר דרכם ועל יעילות הניצול
של אור זה: בקיץ יוצרים החריצים הצללה יעילה ורצויה של מסה בנויה על החלון, ואילו
בחורף, כאשר השמש נמוכה, שוטף את החללים אור רך. גם למיקום המבנים ביחס לרוחות
השמיים יש חשיבות מכרעת, והתכנון נעשה בהתאם לכך; החזיתות הארוכות פונות דרומה
וצפונה.
