את רוזיטה מיסוני פגשתי לראשונה בחודש מרץ
האחרון כשהגיעה כאורחת לשבוע האופנה, והמפגש הקצר הותיר בי "טעם של עוד"
אותו מימשתי במפגש נוסף שקיימתי איתה במילאנו.
ססגוניות במיטבה: דיגומי פרחים צבעוניים לצד ערוגת פרחים טבעיים בכניסה לאולם התצוגה של חברת "מיסוני" במילאנו.
הגעתי לאולם התצוגה של החברה בשעות אחה"צ
המאוחרות, וספה פרחונית עגולה ונדיבת ממדים תחומה משני עבריה בשפע של פריחה צבעונית
קיבלה את פני. לא, אי אפשר לפספס שמדובר באולם התצוגה של מיסוני, החברה שהעלתה על נס
את השימוש בצבע וחרתה אותו על דגלה (ייבוא לארץ רנבי)
רוזיטה, שחצתה כבר את גיל שמונים,
חוותה בשנה החולפת טרגדיות אישיות כשבנה הבכור נספה עם בת זוגו בתאונת מטוס ובעלה הלך
לעולמו. לפני מרץ האחרון מעולם לא ראיתי אותה, כך שאיני יודעת אם הצער נתן את אותותיו
בחזותה החיצונית, אך כך או אחרת, האישה שיושבת כאן לצדי היא אישה מרשימה נעימת פנים
וסבר, הנושאת את גילה ברוב כבוד. בתסרוקתה העשויה והמכובדת מפתיעה קריצה בדמות צמה
דקיקה המשתלשלת על גבה, ולצד חמימות אנושית ורכות דיבור בהחלט ניתן לזהות את החוזק
והנחישות של מי שיחד עם בעלה אוטביו זוקפת לזכותה את ייסוד המותג.
מרהיטים וחיפויי קירות ועד פריטי טקסטיל לשולחן: חללי מלון מעוצבים על טהרת הרוח הצבעוניות של החברה ב- Missoni Hotel, אדינבורו, סקוטלנד.
הם נישאו בשנת
1953, וכסוג של המשך טבעי עבור מי שבבעלות הוריה היה מפעל סריגה הקימו השניים מפעל
משלהם. תחילתו הייתה "בקטן", במרתף מתחת לדירתם, אך כחובבי טבע ושוחרי סביבה
כפרית העתיקו את פעילותם לכפר סומיראגו המרוחק שעת נסיעה ממילאנו, בו הקימו א"כ
את ביתם ושם גם מתגוררת המשפחה המורחבת עד היום.
אחרי שנות פעילות רבות בתחום אופנת
הלבוש, כשחשה שביתה "מוכנה" כדבריה, העבירה לה רוזיטה את שרביט הניצוח על
ניהול המותג, כשהיא מצהירה על רצונה לזכות ביותר זמן לטיפוח המשפחה, לטיפול בגינה האהובה
עליה, לאירוח ולחיים שלווים בכפר.
אך ההצהרה, מסתבר, הייתה תמימה. רוזיטה, שהחלה לחוש
התעוררות בתחום עיצוב הבית ועליה במודעות אליו, צללה לעשייה מחדש, הפעם כמי שעומדת
בראש פעילות "מיסוני הום". לפני כשש שנים אף נכנסה החברה לתחום המלונות ועיצבה
שני בתי מלון בסקוטלנד ובאבו דאבי, אך כרגע, אולי בשל האירועים שפקדו את המשפחה, הוקפאה
הפעילות המלונאית.
#fids434- 4#
איך היה המעבר מהעיסוק באופנה לעיסוק בעיצוב
בית?
"פריטי טקסטיל לבית, ככריות, מפות
וכד', היו לנו גם קודם לכן, כקולקציות איכותיות אך בסיסיות, ללא הארומה האופנתית של
המותג הנוכחי שהתגבש ככזה כשנוצרה מודעות גבוהה יותר לעיצוב פנים. באופן אישי הקצב
של מיסוני הום מתאים לי יותר, מפני שכשאתה עוסק באופנת לבוש אתה חייב לשמור על מקומך בסצנה- להיות בעניינים, לצאת למקומות
הנכונים ולהיראות בחברת האנשים הנכונים ובחברה צעירה. אני, מאידך, אוהבת להיות בבית
ב"קאנטרי" עם הנוף, וליהנות מאווירת הכפר".
יש הבדל בין שני התחומים? הרי עיצוב הוא
עיצוב, הוא עיצוב.
-"ההבדל הוא בעיקר בתדירות. תחום האופנה
הוא דינאמי ואינטנסיבי מאד עם קולקציות שמתחדשות מידי ארבעה חודשים. הבית, מאידך,
"נשאר", אינו מתחדש בתדירות כה גבוהה, אך כן אפשר לרענן אותו עם דברים קטנים
כבדים צבעוניים ותוספות של פריטי טקסטיל. זו דרך קלה וזמינה לשדרג חלל, להאיר פינה
בחדר וכד'. במהלך השנים התגוררתי בהרבה מקומות ותמיד דאגתי "להלביש" אותם.
אפילו בנסיעות שלי תמיד יש איתי "שלים" צבעוניים, וכשאני מתארחת בבתי מלון
אני משלבת אותם בחדר כדי שיהיה לי נעים בעין".
מהו הסוד? איך אפשר לשמר כתב יד כה ייחודי,
מובחן ומובהק, לאורך שנים, ועדיין להיוותר רלוונטי, נחשק ומעודכן, "לא להימאס"...
-"הסוד הוא התשוקה. התשוקה היא כתב
היד שלנו והיא מעבר לאופנה. זהו סגנון חיים, סגנון החיים שלנו, שאנחנו מעבירים אותו
הלאה ממקום מאד אותנטי. בנוסף, תמיד הקפדנו לשמור על עצמנו "בקטן", לא רצינו
להתרחב יותר מידי, ובזמן שכולם רצו להיות במרכז אנחנו העדפנו לבנות את עצמנו בכפר,
לשמור את העשייה בחיק המשפחה, ובעיקר להישאר נאמנים לעצמנו"
שלל ריפודים צבעוניים ועשירי דיגומים.
בעצם, עם כל שילובי הדיגומים, הצבעים והגוונים,
יצרתם שפה מקורית שבמידה לא קטנה שברה אז חוקים אסתטיים מוכרים
"נכון, וזה היה לא קל כי הסגנון הוא
מאד מסוים, מאד "מאורגן בתוך עצמו" וצריך היה לעשות זאת נכון. אבל היה לנו
קהל לקוחות מובחר עם "ראש פתוח", והוא אהב אותו. ביניהם היו אמנים, מעצבים
ויוצרים מובילי דעה, כך שמשם על ציר הזמן הוא כבר חלחל הלאה. קיבלנו הכרה מהעולם וגם
קהל הלקוחות גדל".
זיג זג, פסים, משבצות ופרחים- כולם ביחד או כל אחד לחוד...
מאין באה המשיכה הזאת לצבע ולדוגמאות?
" האהבה שלי לצבעוניות תמיד הייתה
שם, מאז שאני זוכרת את עצמי. אני יכולה לומר שינקתי אותה עם חלב אמי. כילדה קטנה הייתי
מביאה הביתה בדים מהמפעל של הוריי ומשתעשעת איתם. אהבתי את כל מה שקשור לבית יותר משאהבתי
שמלות".
איך "עובד" התהליך? איך נולדים
הדיגומים?
"אנחנו כל הזמן חוקרים את עצמנו, את
המרחב ה"שפתי" שלנו ומחפשים לחדש. לפעמים, אגב, דיגום נולד דווקא מטעות,
כשאנחנו מכוונים למשהו אחד ומקבלים משהו אחר אותו אנחנו מעדיפים. מעבר לדיגומים ולשילובי
הצבעים גם הבדים עצמם חשובים לנו מאד. האריגים שנבחרים בקפידה הם כאלה עם טקסטורות
ש"תופסות" נכונה את האור ובמפגש איתו מעצימות את האפקט הצבעוני ומדגישות
את הדיגום. בנוסף לכך, חשוב לי ביותר שהם יהיו גם נעימים למגע, זה משלים את המוצר".
רוזיטה מיסוני על רקע קיר הצלחות שנוצר כשת"פ עם חברת ריצ'רד גינורי.
רוזיטה צריכה להגיע לאזור הבררה, שם מוצג
שיתוף פעולה של החברה עם יצרנית הפורצלן האיטלקיה ריצ'רד גינורי, ומזמינה אותי להצטרף
אליה. בחלל זה נחשף כתב היד הייחודי של החברה כשהוא משתלב במערכות כלים, שמרביתן תלויות
על התקרה והכריות הגדולות והמוכרות שפזורות על הרצפה מזמינות את המבקרים להשתרע עליהן
ולשלוח את המבט כלפי מעלה. לרוזיטה מזומנת כאן פגישת עבודה ורגע לפני שאנחנו נפרדות,
כשכסבתא רבא גאה היא מראה לי תמונה של נינה אוטו שצילמה היום בעת ביקורה בטריאנלה,
אני למדה שמעבר למחקר המתמיד שמבצעת החברה (בשני מישורי הפעילות) במטרה לחדש, יש כאלה
שמגיעים פשוט מהזירה הביתית: בסתיו הבא עלינו לטובה, אחרי שקולקציה לבנות כבר קיימת,
יתחדש מותג האופנה של החברה עם קולקציית מיסוני בייבי לבנים...