שטיחים אתניים בעיצוב הבית

שטיחים ניתן לחלק על פי פרמטרים רבים: חדשים-עתיקים, סוג החומר, גודל, דיגום, מודרני-אתני ועוד. אחת מהקטגוריות הראשוניות היא חלוקה בין שטיחים המיוצרים בייצור המוני, תעשייתי ומכני לבין כאלה העשויים בעבודת יד ומגיעים בדרך כלל ממקומות אקזוטיים, בהם עדיין מתקיימת מלאכת היד המורכבת הזו: אזור הקווקז – אז'רבאיג'אן, בוכרה וכד'), תורכיה, הודו, אפגניסטן, פרס, סין. שטיחים מסוג זה יהיו לעולם 'תבנית נוף מולדתם' וטביעת האצבע הייחודית של כל אזור ואזור יבואו לידי ביטוי בכל שטיח. החומרים הם חומרים טבעיים, כמו צמר לסוגיו ומשי. הצביעה נעשית גם היא על ידי שימוש בחומרים טבעיים, מעולם הצומח והחי, האופייניים לכל אזור. 

המצויים בעולם השטיחים האתניים יודעים ששמות השטיחים מייצגים את המקום בו נארג השטיח, מקום בו במשך מאות שנים מייצרים את אותם דגמים אתניים-מסורתיים, עם אותה פלטת צבעים ומאותם חומרים. לכל אזור מאפיינים קבועים שניתן לזהות. השטיחים האתניים הכפריים יהיו, בדרך כלל, שונים מהשטיחים ה'עירוניים' במראה המחוספס והפחות מהוקצע שלהם. 

שטיחים אוזבקיים – המיוצרים על ידי שבטי נוודים באוזבקיסטן, אפגניים – שבטי ההרסרי, לדוגמה, מייצרים באזור זה שטיחים עם טביעת אצבע ייחודית, שטיחים בלוצים – מגיעים מחבל חורסאן בצפון מזרח פרס ונארגים על ידי שבטים נודדים, המדן – עיר וסביבה כ- 200 כפרים קטנים בצפון פרס – אזור בו קיימת תעשיית שטיחים מסורתית עשירה, שטיחי טבריז - המקום שבו הוקם בית המלאכה המלכותי הראשון בתקופה הספבידית. עיצוב המדליון הנפוץ שבעיצובי השטיחים הפרסיים מקורו בטבריז ששטיחיה נודעים באריגתם הצפופה. שטיחים 'לורים' – מגיעים מהקונפדרציה השבטית הגדולה ביותר בפרס, הממוקמת בדרום פרס בחבל לורסטן. אנשי השבטים הללו נמצאים במקומם כ- 300 שנים והינם ממוצא פרסי טהור שטיחים רבים של שבטים שכנים הושפעו מהעיצוב הלורי.

 

השטיחים האתניים מאופיינים בצפיפות האריגה, בגוונים ובדיגומים. הדיגומים יכולים לנוע בין צורות גיאומטריות רפטטיביות לבין שילוב של דמויות מעולם הצומח והחי. שטיחים שבטיים פרסיים, לדוגמה, מאופיינים בצבעים חזקים, בדרך כלל בורדו ופחות אדום ותכלת, והם משולבים במוטיבים של של בעלי חיים ופרחים. בשטיחים קווקזים, לדוגמה, אפשר למצוא שילוב של דיגומי מדליונים בשטיח עם דוגמאות גיאומטריות וקווים ישרים, מתומנים ועוד.