תכנון בית פרטי - מתלבש ומתפשט

לתהליך תכנונו של הבית בארסוף, אומרים האדריכלים אלון ברנוביץ ואירנה קרוננברג, ניתן בהחלט לייחס את האמרה ש"צריך שניים לטנגו", שכן לצד עשייה אדריכלית יצירתית ושוברת מוסכמות, הוא היה כרוך בדיאלוג מעמיק עם לקוח שגילה הבנה, פתיחות ונכונות לקבלה ולהיות שותף פעיל לדרך. התוצאה - בית מרשים שמתארו דמוי קופסה מלבנית ומעטפתו עשויה זכוכית.  אדריכל אלון ברנוביץ: "הפרויקט בודק את גבולות העשייה האדריכלית כיוצרת מרחבים של פנים וחוץ ואת יכולתה לשנות את מערך יחסי הגומלין בין מרחבים אלו בצורה דינאמית על ידי המשתמש".

את מיקומו הגיאוגראפי של הבית מול נוף ים המשתרע "מתחת לחוטמו", ואת שאיפת הדיירים להיחשף לנוף זה באורח מקסימאלי, מכל זווית אפשרית, זיקקו קרוננברג וברנוביץ לכדי רעיון תכנוני שבבסיסו עומד, למעשה, החוץ. בהמשך לכך בית שקוף היה בבחינת המענה ההולם. המגרש עליו נבנה משתרע על שטח של כ-700 מ"ר, והעמדת הבית נעשתה על ציר צפון דרום, תוך דחיקת המסה הבנויה לכיוון מזרח על מנת לייצר רחבה מערבית עמוקה לפעילות הפנאי של הדיירים. "דחקנו את מסת הבית מזרחה ככל שניתן, ועצרנו כשמידת הרוחב הראתה 5.0 מטרים ומידת האורך הראתה 23.50 מטרים" אומר ברנוביץ.

 

הכניסה אל הבית ממפלס הרחוב אינה מרמזת דבר על הצפון בו, ועוברת דרך מערך מדרגות עץ הנמשך לאורך החזית המזרחית ומייצר תהליך מעבר הדרגתי מהמרחב הציבורי אל המרחב הפרטי. חזית זו היא היחידה בה משולב בטון מזוין (כשני שלישים משטח פניה), וככזו היא מעצימה את החוויה המפתיעה שמתגלה עם פתיחת דלת הכניסה - פנים וחוץ הנמהלים זה בתוך זה, עד כי נדמה שהבית הנו אך סוג של מרחב ביניים, שתחתיו הם חולפים ומגדירים מחדש את גבולותיו ואת חוויית המגורים. הבית אינו נתפס כמבנה מוגמר, אלא כמבנה בהתהוות, כאשר המעטפת במובן הקלאסי והמוכר שלה, עוטה משמעות חדשה לחלוטין - הן בחזותה והן במהותה, הנקבעות ע"י הדייר ולא ע"י המתכנן. משמעות חדשה זו מתקבלת באמצעות מה שברנוביץ וקרוננברג מכנים "החליפה" -  מערכת רפפות אלומיניום הניתנת לצידוד ופתיחה תוך איסוף כלפי מעלה, ונשלטת חשמלית ע"י מערכת בקרה ממוחשבת. הפעלת המערכת/"החליפה" נתונה בידי בעלי הבית הקובעים את סדרי "ההתלבשות וההתפשטות" שלה, ובתוך כך גם את חזות המעטפת, בהתאם לפעילויותיהם ולמינוני הפרטיות והחשיפה לנוף שנכונים/רצויים להם בשעות היממה השונות, או במצבי רוח משתנים (...) - פתיחה/סגירה מלאה או חלקית, סגירה באזורים מסוימים ופתיחה באחרים (כל מודול של רפפות נשלט עצמאית) וכן הלאה. "למעשה", אומרים האדריכלים ברנוביץ וקרוננברג, "כשם שתכנית הבניין באדריכלות הדיגיטאלית איבדה את יכולתה להביע חלל בצורה קוהרנטית ולצורך זה נתמכת במתודות דיגיטאליות, כך ייצוגן של חזיתות הבית בארסוף בשפת שרטוט הנייר כבר אינו רלוונטי, ואולי במקרה הטוב מצליח לתאר מצב רגעי בלבד של חיים עשירים בהרבה".  

כאלמנט שנועד לספק גם מענה אקלימי, תוכננה מערכת הרפפות בקפידה תוך הותרת מרווח של 30 סנטימטרים ממישור הזכוכית, כשהוא מייצר מציאות אקלימית בה החום המצטבר בתוכו עולה מעלה ומתאוורר בצורה שוטפת; קרני השמש נכנסות אל הבית "ברשות" בלבד; וגם כשהוא "לבוש בחליפה" עדיין יכולים דייריו ליהנות מליטוף של בריזת ים נעימה החודרת פנימה דרך חזיתות פרוצות לרווחה. בנוסף, נוצל חלל ביניים זה להתקנת תאורת up-light אשר כמו מגדילה באחת את נפח הבית ומשווה לו עושר ויזואלי, הן בתוכו פנימה והן מחוצה לו. 

חללי הפנים, הנתונים בין הציר המזרחי והמערבי, נפרשים על ציר האורך של הבית בזרימה חופשית, ללא חללים "סגורים", כאשר רק חלל מדרגות מרכזי, אך מוצנע, שמוביל אל הקומה העליונה קוטע אותה ומייצר סוג של היררכיה: מימין לו ממוקם הסלון, במרכז מבואת כניסה, ומשמאלו אזורי פינת האוכל, המטבח ופינת משפחה. חדרי השינה בקומה העליונה  סדורים לאורכה של החזית המערבית משקיפים אל הרחבה החיצונית ונשקפים ממנה, בעוד ציר התנועה המזרחי, אותו מייצר קיר הבטון המתנשא עד גובה של 1.30 מ', מבטיח פרטיות מוחלטת בצדו זה של החלל. 

החומריות שנבחרה לשמש בבית הינה בסיסית וניטראלית, מותירה את מלוא הבמה לתכניו הרעיוניים של החלל שהחוץ הינו חלק בלתי נפרד מזהותו- עץ, בטון, זכוכית, והאלומיניום שמשמש לתפירת החליפה. ריצוף חלל הפנים, למשל, נעשה בלוחות עץ איפאה זהים לאלה המשמשים בדק החיצוני, כשהוא מגלם את "רצף הזהות" ומדגיש אותו. 

דק העץ החיצוני תוחם בריכת שחייה גדולה שתוכננה עם שפת גלישה ובגמר טיח כהה, כאשר מעבר להנאה הספורטיבית שהיא מעניקה, נוכחותה "בולעת" את קרני השמש ומצננת את משבי הרוח החולפים דרכה לכיוון הבית. אזורי הישיבה ששולבו בשטח הדק מקורים בפרגולה עשויה רשת פלדה המרככת משהו את ממד החשיפה של חללי הפנים, אך אינה מפרה את  המהות של פנים וחוץ השזורים זה בזה בחוויית מגורים ייחודית ומיוחדת שנרקמת כל יום וכל שעה מחדש. 

מתוך בית ונוי מס. 112: "מתלבש ומתפשט"