"מה ששבה את לב הדיירים היה בוסתן עצי פרי ששתול מאחורי הבית והעובדה שהוא פונה לשטח ירוק ופתוח, אך מעבר לכך מדובר היה בבית סטנדרטי מאד" אומרים האדריכלים תמר ועדי סמט על פרויקט התכנון המחודש שביצעו בבית השוכן ברמת השרון. מדובר על תכנון אדריכלי מחודש של מבנה דו קומתי, הקיצוני בטור "בתי רכבת" שנבנה בתחילת שנות השישים.
התכנון האדריכלי:
הבית נרכש על ידי משפחה צעירה, ובתוך כך הפרוגראמה שהוגדרה טרום התכנון הייתה צפויה למדי – להתאים את החלל לצרכים של משפחה עם ילדים קטנים, כך שישרת את דייריו בנוחות וישמר אווירת ביחד שחשובה להם. הקונספט התכנוני שגיבשו האדריכלים סמט נגזר מנתוניו של המגרש הצר והארוך- כ-70 מ' אורך ו-9.5 מ' רוחב. לפיכך הקונספט התכנוני זרם עם הקו הליניארי שהכתיב המגרש, כאשר המטרה, הם אומרים "הייתה לשוות תחושת מרחב מקסימאלית נוכח ממדיו הצרים של השטח, וכמובן לנצל את בונוס החזית האחורית שחושפת נוף של שטח ירוק ופתוח. מעבר לכך, בתכנון המעטפת החיצונית חשוב היה לנו לשמר זיקה לבתים הסמוכים ולכבד את אופייה של הסביבה". במסגרת זו, נותר התכנון נאמן לשלד המקורי ולמתארה המלבני של המעטפת, אך שילב בה תוספות בנייה: תוספת של ממ"ד בחזית הקדמית, והרחבה של מספר מטרים בחזית האחורית.
מיקומה של דלת הכניסה, אשר במקור הייתה ממוקמת בחזית הקדמית, הועתק לעומק השטח, תוך יצירת תהליך כניסה ארוך ומזמין מלווה בשדרת עצי צפצפה המדגישה את הציר הליניארי, ומרוצף במדרכי בטון גדולים המרמזים משהו על חומריות הפנים. בתוך הבית פנימה הוסרו המחיצות המקוריות, אך את מיקומו של חלל גרם המדרגות הוחלט להותיר במקום שהיה, וכך גם את העמודים התומכים ששודרגו ו/או נוצלו לטובת חלוקת החלל של התכנון החדש: קומת כניסה ציבורית הנחלקת לשני אגפים, וקומה עליונה בה ממוקמים חדרי המגורים. "גילו המתקדם של הבית זימן לא מעט אילוצים מבניים שדרשו מציאת פתרונות ייעודיים. למשל, תקרתו הנמוכה הדגישה את הממד הצר של מבנהו, וכפתרון לכך הנמכנו מעט את מישור הריצוף. אמנם מדובר בחמישה ס"מ בלבד, אך מסתבר שחמישה ס"מ יכולים להיות משמעותיים מאד מבחינת תחושת המרחב" אומרים
האדריכלים סמט, אשר לא וויתרו על אף סנטימטר בדרך להשגתה, והיא אשר הנחתה אותם אף בתכנון הפתחים החדשים, הן החיצוניים והן הפנימיים: הויטרינות והחלונות הותקנו כך שיתקבלו מפתחים מלאים מקסימאלית, ופתחי החדרים תוכננו בגובה רב מהמקובל בקומה העליונה, ומרצפה לתקרה בקומת הכניסה.
שני אגפי הקומה הראשונה – חלל פרטי וחלל ציבורי:
מיקומה החדש של דלת הכניסה מסמן, למעשה, את חלוקת האגפים בקומה הראשונה - אגף "רשמי" המעניק מבט פנוראמי שחושף את מלוא הנוף הירוק שנפרש מהחזית האחורית ובשטחו ממוקמים סלון ופינת אוכל לצורכי אירוח; ואגף משפחתי, אינטימי יותר, ששטחו כולל מטבח, פינת משפחה וממ"ד הממוקם בהמשכה. משני האגפים ישנן יציאות למשטחי דק, אשר הקדמי ביניהם מוביל למבנה חנייה וסטודיו, והאופן בו הם "מנותקים" מהבית באמצעות רצועות צמחייה ירוקות מעצים את תחושת החיבור עם החוץ. בעוד האגף הרשמי משתרע כחלל פתוח שמתארו רבוע יחסית, האגף המשפחתי מגלם היטב את המוטיב הליניארי של התכנון, אם באמצעות חלונות סרט המלווים את משטח העבודה נדיב הממדים, ואם באופן בו יחידת אי ארוכה חוצה אותו ומגדירה את אזוריו. ההפרדה בינו לבין האגף הרשמי הינה, למעשה, ניצול אדריכלי מושכל של מרווח שנפער בין שני עמודים תומכים שנותרו מעברו של הבית. בחללו של מרווח זה רוכזו והוצנעו ארון חשמל, מערכת שאיבה מרכזית, תשתיות מיזוג האוויר, מזווה, ארונות שירות ואף המקרר שמטבח, כאשר באורח תכנונם הם חוברים לכדי חזות של יחידה מבנית "ממוסדת" שבמיקומה משרתת את הגדרת אגפי הקומה. משני עבריה של "יחידה" זו ישנם מעברי גישה ישירים למטבח, כמו גם לפינת המשפחה, כשהם מייצרים מעין "סירקולציה" - צירי תנועה המתווים התנהלות חופשית ונוחה בין האזורים והאגפים. בתוך כך נשמר גם קשרי עין ישיר בין אגף לאגף, ובו בזמן איזון נעים בין פתיחות לאינטימיות, כמו, למשל, האופן בו המטבח צופה אל הסלון ונצפה ממנו, ובמקביל מוצנע במידה ראויה.
שפתו האסתטית של החלל נקייה, חפה ממורכבות מבנית או מאלמנטים דקורטיביים כאלה או אחרים, ומקיימת דיאלוג מעודן בין הקו הלינארי לבין רצון "להרוויח" רוחב. חזותו מסבירת הפנים נרקמת מחומריות טבעית ומצומצמת המייצרת מסגרת נוחה ל"קליטת" נוף החוץ ולהכלת תכנים אישיים - ריצוף בבטון מוחלק וקירות לבנים, אשר אכן מהווים רקע נאות לאמירה אישית חמימה: סגנון עיצוב אקלקטי המשלב פריטים בעיצוב עכשווי לצד כאלה שלוקטו על ידי הדיירים במהלך השנים ועבודות אמנות איכותיות. כמו העיצוב האקלקטי, כך גם תאורת החלל מגוונת, התאורה אדריכלית כמו גם התאורה הדקורטיבית. עיצוב ותכנון התאורה מתחשב בצרכי ההארה באזורים השונים, ליצירת תרחישים משתנים, ומורכב מגופים שקועים, ספוטים, פסי צבירה וגופים דקורטיביים, מהם כאלה שהינם חלק מה"איסופים" האישיים של בעלי הבית, דוגמת גוף תאורה ייחודי בעיצובו של פיליפ סטארק שנתלה מעל שולחן האוכל.
דק עץ מקשר בין הבית עם תוספת הממד ומבנה החנייה בו שולב גם סטודיו.
אגף הסלון הפונה אל חזית אחורית ירוקה: חושף את נוכחותה באמצעות ויטרינות המנצלות את מלוא המפתח, ושילובן של רצועות צמחייה.
הקומה הפרטית:
גרם מדרגות בעל נוכחות פיסולית, העשוי פלדה שחורה ותחום מאחורי זכוכית שקופה, מוביל את אל הקומה העליונה בה ממוקמים שני חדרי ילדים, יחידת שינה וחלל פתוח המשמש כפינת משחקים, אך מתוכנן כך שבמידת הצורך ניתן להפכו לחדר נוסף. חללי הקומה רוצפו בפרקט והיא נהנית מאור יום נעים החודר אליה דרך סקיילייט שתוכנן במבואה בין החדרים ואחד נוסף בחדר הרחצה של הילדים. יחידת השינה, הפונה לחזית האחורית, מתהדרת במרפסת גדולה הנמשכת לכול רוחב הבית ומאפשרת ליהנות גם כאן מתמונת הנוף הירוקה ששבתה את לב הדיירים מלכתחילה, ובגלגולו הנוכחי של הבית היא מהווה חלק בלתי נפרד ממנו, עד כדי תחושה שגבולותיו נמתחים לעברה וגולשים לתוכה.
יחידת ההורים הפונה אל החזית האחורית ונהנית מנופה הירוק.
מתוך מגזין 111: "איזון עדין"