להלביש בית

הסיטואציה ודאי מוכרת לרבים: מעצב העל אבישי מרציאנו "מסיימים לבנות בית, ולוקחים "הפסקה מתודית" לפני שלב עיצוב הפנים והריהוט, על מנת לאושש את חשבון הבנק". כך התנהל גם סיפור עיצובו של הבית השוכן בשוהם ואשר את תכנונו ביצע משרד "בנדק ריקלין אדריכלים". ארבע שנים אחרי שהסתיימה בנייתו, הסתיימה גם הפאוזה שלקחו דייריו, ומעצבת הפנים עדי ברלר נכנסה לתמונה. המטרה הייתה להפוך את המרחב שעד אז היה ערום למדי לחלל ביתי מזמין, ומימושה עוגן בתקציב נתון. "האתגר היה גדול בגלל גודלו של החלל והתקציב ה"סגור", כאשר מנגד היה הרבה מה לעשות כדי להפכו לבית חמים" אומרת ברלר.

 

 

 

 

עיקר התהליך בוצע בקומת הכניסה - חלל רחב ידיים שבעומקו ממוקם המטבח, מרכזו זורם כעין שדרה עם תקרה מונמכת, בקיר המעטפת הפונה לגן ישנה מעין "גומחה" הגולשת לכיוונו, וגרם מדרגות ממוקם מול הכניסה. חלקו התחתון של הגרם בנוי, ואילו חלקו העליון הינו קונסטרוקציית מתכת עם מדרכי עץ, המסתיימת בגשר מרחף בתצורת האות L שחוצה את גובהו הכפול של החלל לרוחב. מעבר ל"הלבשה" בפריטי ריהוט ותאורה, דרישה מרכזית של הפרוגראמה הייתה להוסיף למרחב המרכז בשטחו את הפונקציות המשותפות- סלון, פינת אוכל ומטבח, גם אזור אירוח אינטימי "לגדולים", שיתפקד לצד חלל הסלון הקיים הממוקם סמוך לגרם המדרגות.

אבישי מרציאנו מעצב מוביל טוען כי תחת קונספט רעיוני של יצירת משחק קווים- אנכי ואופקי, את עבודת השיפוץ-עיצוב שכללה תוספות בנייה של אלמנטים שונים, דוגמת גומחות דקורטיביות ופונקציונאלית כאחד, הנחה מיקומו של הגשר מתוך כוונה להדגיש את נוכחותו ולזרום את הציר שהוא מתווה. במסגרת זו, נותרו המטבח והסלון במיקומם המקורי, ואילו פינת האוכל, שהייתה ממוקמת ב"גומחה" שגולשת לגינה, הועתקה למרחב המשותף ומוקמה בקו המשכי לסלון, והגומחה ש"התפנתה" נקבעה כמיקומו של הסלון הנוסף. ברלר: "המיקומים החדשים הותירו את השדרה המרכזית של החלל פנויה, כך שכל אחד מהאזורים מוגדר בבירור, ובו בזמן נהנה ממרחב מחייה ואף ניתן להרחיבו בהתאם לצרכים, בעיקר את פינת האוכל שבמיקומה הקודם הייתה תחומה ללא אפשרות כזו".

  

 

 

 

 

 

 

תיחום זה, שהגביל את פינת האוכל, נמצא כעונה בצורה טובה ביותר למיקום הסלון ולאינטימיות המבוקשת בו, והוא אף הודגש באמצעות חומריות שונה מזו של כלל החלל, דוגמת, שימוש בטפטים לחיפוי קירותיו, להבדיל מצבע שמשמש בשאר הקירות. לצד העתקת המיקומים והתוספות המבניות, התמקד, כאמור, העיצוב בהלבשת החלל, ובכלל זה בחירת פריטי ריהוט ושילוב גופי תאורה. בעוד במטבח שהיה קיים התמצה התהליך בשדרוג החזות באמצעות תוספות צבע באדום עז, ביתרת אזורי החלל שהיו ערומים הוא החל, למעשה, מבראשית "הרעיון היה לזרום עם הקיים, הן עם הצבעוניות, והן עם שפתו המבנית של החלל, ולא לבצע מהפכים כבדים מידי הכרוכים בתקציבים גבוהים" אומרת ברלר. כך, למשל, ניתן דגש על תאורה כאלמנט המייצר אווירה, כמו גם כאלמנט המשלים את המבניות: במרחב הגדול שולבו גופים שקועים, סמויים וקבועי קיר הזורקים את אורם מעלה להדגשת ממד הגובה והגשר, וכן גופים דקורטיביים המשלימים את "המשימה", דוגמת גוף המעוצב כמפל אורות שמשתלשל מעל שולחן האוכל, מדגיש אף הוא את ממד הגובה וקושר את שתי הקומות. אף בשילוב האלמנטים ופריטי הריהוט והנוי חבר העיצוב לשפת הצבע והחומר הקיימת: לחיפוי ספסל בנוי נבחר בוצ'ר עץ אלון התואם את מדרגות העץ, ובהתאמה לריצוף גרניט הפורצלן האפור נצבע הקיר של גרם המדרגות בירוק עם ניואנס אפרפר, וכך גם בדי הריפוד הינם בגווני אפור שתוגברו עם נגיעות אדומות. הסלון האינטימי תוכנן בקו נמוך, כדי שנוף הגן החודר מבעד לחלון יישמר במלואו, וככלל, על מנת לשמר את אווריריותו של החלל לא שולבו בו פריטים רבים מידי, ואלה שנבחרו מאופיינים במראה "קליל", כך שהמארג שהתקבל אכן מגלם  שילוב של מראה מדויק- מוקפד מחד, וחמימות מזמינה וחיה מאידך.

 קרדיט אבישי מרציאנו

 

 

 

בקומה העליונה התמקד העיצוב בשילוב נגיעות חינניות המשדרגות את חזות החללים, דוגמת מדבקות קיר דקורטיביות ביחידת ההורים, או אבזור חדר הרחצה. התהליך כולו, עד "המסמר האחרון", מספרת ברלד, ארך ארבעה חודשים, ולמעט עשרה ימים בהם בוצעו חציבות להתקנת תאורה או בנייה של אלמנטים שונים, כל זמן השיפוץ המשיכה המשפחה להתגורר בבית. אבל החשוב מכל הוא שהחלל העירום קיבל חזות ביתית ומעוצבת, נעימה לשהייה ונוחה לאירוח בכיף, וללא כל חריגה מהתקציב!

מתוך בית ונוי 109: "להלביש בית"