"רציתי בית נוח נעים ומיוחד, שישדר קנה מידה ידידותי, יקיים קשר עם החוץ, ויהיה מתאים לנו ולתכנים האישיים שלנו" מגדיר המעצב בן צבי יפרח את הרעיון שהנחה אותו בתכנון ביתו, השוכן בכפר נופך בו גדל, באזור מודיעין. הבית הוא, למעשה, בנייה מחודשת של מבנה ישן שניצב בשטח בו ממוקם בית הוריו - בית שהחל את דרכו כמבנה קטן בבנייה קלה, ועם השנים עבר מספר גלגולי הרחבה ע"י תוספות בנייה שונות. יפרח כבר עמד לקראת סיום לימודי ארכיטקטורה במכללת ויצ"ו בחיפה כאשר הבין שתשוקתו האמיתית היא לעצב רהיטים והעדיף לפרוש מהם לטובת הקמת סטודיו שמוכר כיום לכל שוחר עיצוב. ובכל זאת, כשהתרחבה משפחתו (3 בנות) והגיעה השעה לבנות את הבית הישן מההתחלה "כמו שצריך", הוא זה ששימש כמתכננו, כשהוא נעזר בבת משפחתו אדריכלית הפנים זהבה טימסית ובייעוץ קונסטרוקטיבי.
מהמבנה הישן נותר רק קיר בודד שהיה חלק מהמעטפת, והבית הדו-קומתי החדש/מחודש תוכנן במתאר רבוע ונקי ללא נסיגות/קפיצות או מורכבויות צורניות, עם שילוב אלמנטים של בנייה קלה בשל אילוצים כאלה ואחרים. דלת כניסה עשויה מפרופיל בלגי וזכוכית חלבית מכניסה את הבאים לחלל פנים רחב ידיים ואת תשומת הלב המידית מושך אלמנט מבני המתהדר בגון אדום עז - יחידה בנויה החובקת בתוכה גרם מדרגות מתכתי ומייצרת קומפוזיציה פיסולית מרשימה "אני מאמין שבכל חלל צריך להיות מוקד מסוים שסביבו תיבנה ההתרחשות" אומר יפרח על היחידה שצורניותה מגלמת היטב את חתימת ידו, וכך גם גונה האדום שהינו הגון החביב עליו "כמי שמתעסק רבות עם חומרים קרים כברזל, למשל, הצבע האדום המשדר חום ואנרגיה הוא לגבי סוג של איזון" הוא מוסיף. היחידה האדומה "מטפסת" לקומה השנייה, ואף מתפקדת כאלמנט המסמן - מגדיר שני אגפים במרחב קומת הכניסה: אגף בו ממוקמים סלון ופינת אוכל בצד אחד, ואגף בו שוכנים מטבח מרווח ופינת עבודה של מיקי, אשתו, העוסקת בעיצוב גראפי, בצד שני. הקשר המבוקש עם החוץ מתקבל באמצעות פתחים גדולים המעשירים את חזותו של חלל הפנים בנוכחותו של נוף הגן החודר בעדם, ובמקביל מייצרים זרימה ישירה עמו המחזקת את ממדי הפתיחות ותחושת המרחב. כך, לדוגמה, מאגף הסלון מובילים שני פתחים אל משטח חיצוני שתוכנן תוך שימוש בשני חומרים שונים: חלקו האחד, ביציאה מפינת האוכל, הינו דק עץ המשמש כפינת אוכל חיצונית, וחלקו האחר, ביציאה מהסלון, מרוצף בבטון וכמו ממשיך את חללו ומעניק אשליה של שטח גדול יותר. פתח נוסף תוכנן גם באגף השני, כיציאה/כניסה נוחה ובלתי רשמית מהמטבח אל חצר שירות.
בחלל הפתוח הנטול מחיצות חלוקה תוכננה מערכת תמיכה המושתתת על שתי קורות פלדה (רלסים) עיליות וחשופות החוצות אותו לכל אורכו וקורה אנכית שהוטמעה בתוך האלמנט האדום, וכמי שברזל הוא כמעט "לחם חוקו" בעיצוב רהיטים רתם אותן יפרח לעיצוב הפנים באורח יצירתי: בין הקורות שולבה זכוכית טריפלקס לבנה המצניעה גופי תאורה שהותקנו בתוכה תוך יצירת גוף תאורה ייחודי, אשר לצד האור הרך שהוא מפיץ מייצר השתקפויות ונוסך עניין מיוחד. ככלל, החומריות הבסיסית-טבעית שמאפיינת במידה רבה את עיצוביו, באה לידי ביטוי גם בבחירת החומרים הטווים את מסגרתו של החלל: התקרה תוכננה כגריד המשלב קורות ברזל צבועות בלבן שמספקות קונסטרוקטיביות נדרשת ולוחות עץ לבנים שהותקנו ביניהן; ריצוף חלל הקומה הראשונה נעשה בבטון מוחלק עם חריצה המדמה אריחים גדולים ומשווה מראה ביתי יותר; והפתחים שבתוכם הותקנו דלתות מפרופיל בלגי נתחמו במסגרת טיח פיגמנטי בגון אפור-מתכתי המדגיש אותם וחובר לגון הבטון.
המטבח המרווח משמר מראה נקי, המשלב יחידות תחתונות בלבד, שחלקן עשויות מעץ אלון מגוון לאגוז וחלקן בגימור אבץ מושחר.בתוך המסגרת הטבעית משתלבת היחידה האדומה, כשהיא מרעיפה את חסד נוכחותה על חלל הסלון בעיקר- תוחמת/מגדירה את שטחו במרחב הפתוח, ובו בזמן מאפשרת לקיים קשר עין ישיר עם שאר אזורי החלל באמצעות פתחים שתוכננו בה. ליושבים בסלון היא מעניקה עניין ויזואלי רב המתקבל משילוב הגון העז עם ה"פרופיל" (צדודית) המדורג של הגרם המתכתי שמלווה במעקה זכוכית שקוף, כאשר תאורה סמויה שהותקנה בתוכה מעצימה עוד יותר את הממד הדרמטי של המראה המיוחד. צמוד לחלקה התחתון ניצבת יחידת ריהוט אורכית ונמוכה שנצבעה בגון זהה, כך שהיא נראית כחלק בלתי נפרד ממנה והחלל שמתחת למדרגות הינו, למעשה, חלק מנפחו של הסלון.
למרות הדומיננטיות שמייצרת המסה האדומה, החלל הנפרש לעין מאופיין באווריריות ותחושת מרחב. "הרבה יותר פשוט לעצב עבור מישהו אחר. בזמן התכנון והבנייה הייתי כמו פלטה של רעיונות, ואינספור אופציות לשילוב אלמנטים שונים התרוצצו במוחי, אבל בסופו של דבר צריך להתמקד" מספר יפרח, ואכן, דווקא בביתו של מי שיכול היה "להביא הביתה כל טוב", פריטי הריהוט- שכולם, למותר לציין, הם מבית היוצר שלו- מעטים יחסית, ושילובם המוקפד בחלל ממשיך ומדגיש את שפת הצבע והחומר ששלטת בו- שפתו המוכרת של יפרח. כך, למשל, פינת הישיבה של הסלון המורכבת מספה עשויה ברזל בריפוד בהיר, שולחן קפה המשלב עץ ומתכת, ושתי כורסאות המעוצבות כקונסטרוקציה מתכתית וריפוד אדום המהווה מעין הד ויזואלי לקיר. אף פינת האוכל מייצגת את החומריות ואת הקו ה"יפרחי", עם שולחן המשלב קונסטרוקציית מתכת בעיצוב פיסולי- גיאומטרי ומשטח שקוף, וכמוה גם פינת האוכל החיצונית שנחשפת דרך שקיפות הפתחים.
הרלסים הקונסטרוקטיביים שנוצלו לשמש גם כגוף תאורה, משמשים מעין קו אמצע בחלל, כשמעברם השני שוכן המטבח, ויחידה בנויה שתוכננה סמוך לדלת הכניסה מייצרת סוג של תיחום לשטחו. בצדה הפונה לחללו היא משמשת לאכלוס המקרר, כך שהוא מוצנע מן העין ואינו מכביד על המראה הנקי שהינו חלק מכלל המרחב הפתוח ומושתת על יחידות תחתונות בלבד: חלקן בעלות חזיתות עץ אלון מגוון לאגוז, וחלקן עם חזיתות אבץ מושחר. גומחה ייעודית שתוכננה בקיר המטבח משמשת "נקודת מוצא" לדלפק אכילה ארוך שעוצב מאדן רכבת עשוי מעץ אלון, ומאפשר לשישה איש להסב אליו בנוחות על כיסאות בר גבוהים עשויים מתכת וריפוד אדום. את תאורת החלל מספקים שני גופי תאורה בסגנון תעשייתי, ונופו של עץ תאנה ותיק שניצב מחוץ למטבח חודר פנימה דרך פתח היציאה לרחבת השרות, ומשלים את העיצוב עם בונוס חינני.
חדר השינה מרוצף פרקט אדמדם וחם מעץ דוסייה. המיטה בעיצוב א-סימטרי המשלב ריפוד פלסטיקי לבן ומשענת גב גבוהה בדיגום קפיטונאז מעודן.כמו הצמצום שננקט בשילוב פריטי ריהוט, כך גם פריטי הנוי והאמנות בחלל שובצו בו אך במשורה, תוך הקפדה על התאמת גון וסגנון, דוגמת התמונות שהינן עבודות אמנות דיגיטאלית. עיסוקו של יפרח בחומר והעדפותיו בתחום זה, באים לידי ביטוי אף בשירותי האורחים, שעוצבו תוך שילוב ריצוף באבן צפחה, חיפוי קירות בטיח קרצילן שמרקמו עדין יותר מזה של הפיגמנטי, יחידת כיור מעץ אדנים, וקריצה שנוסך מיקומו של הברז בצד הכיור, ולא במרכזו כמקובל.
הקומה העליונה מרכזת בשטחה את חדרי הבנות, יחידת הורים וחלל משפחה/טלוויזיה. קומה זו רוצפה בפרקט בגון אדמדם עשיר, ושפת עיצובה שונה מעט מזו של הקומה התחתונה. כך, למשל, חדר הרחצה של הבנות עוצב על טהרת חיפוי פסיפס בגווני סגול ולבן, כאשר יחידת הכיור משמשת כעין מחיצה שמאחוריה ממוקם האמבט ה"נמשך" לצדדים תוך שהוא הופך לספסל בנוי המקיף את החלל. ההפתעה הגדולה של קומה זו, היא חדר השינה שעיצובו הנקי כמעט נזירי, אך ליפרח יש לכך הסבר "כמי שחייו סובבים סביב עושר של צורות וחומרים, בחדר השינה רציתי שקט ויזואלי, שיכיל רק מינימום שבמינימום" ואמנם, החדר המרווח הוא בהחלט חלל מינימליסטי, שכל ריהוטו מתמצה במיטה בעלת מסגרת א-סימטרית מרופדת בבד "פלסטיקי" לבן ומשענת גב גבוהה בריפוד קפיטונאז' מעודן, שולחן צד קטן, כורסת הנדנדה הותיקה- אייקונית של יפרח, המופיעה כאן בריפוד עדכני, ושני גופי תאורה ה"מצדיעים" ליוצרים מקומיים אחרים- אילה צרפתי וניסים פורת. "המינימליזם הזה", אומר יפרח בצחוק, "הוא כבר הרבה יותר ממה שהיה כאן קודם- מיטת מזרן בלבד. אבל הצילומים עשו את שלהם, ואשתי הרוויחה מכל הסיפור, כי עכשיו הוא כבר "עמוס" עם מיטה וכורסה"...
מתוך מגזין 107: "אדום עולה"