כשהחליטו לבנות בית, פנו בני הזוג, שהגיעו זה לא מכבר מארה"ב, אל האדריכלים יפעת דגן וקיי שדה, כאשר מה שעמד לנגד עיניהם היה אייקון הבית האמריקני הטיפוסי אליו היו מורגלים, ושרבים מפרברי מדינות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות מתהדרים בכמותו - בנוי לבנים אדומות, מחופה גג רעפים, מרוצף בעץ, וכולל בד"כ אח עצים מסורתית ומטבח גדול המהווה את לב הבית.
אך הצעת תכנון הבית שהציגו להם שדה ודגן, בעלי משרד "שדה דגן אדריכלים", האוחזים בתפיסה מקצועית מודרניסטית, הייתה שונה בתכלית "הבנו את הממד המסורתי שהציגו בעלי הבית והיינו קשובים לרצונותיהם, ובכ"ז הצענו לכך פרשנות אחרת, עכשווית יותר, ולשיטתנו אף נכונה יותר לתנאים המקומיים" הם אומרים.
מבט מעומק החלל אל עבר דלת הכניסה. בצדו השני של הקיר המנותק ממוקמת פינת האוכל, ומימין נראה אזור החלל הכפול בו ממוקם גרם המדרגות
בחזית המזרחית, בה העמדת הבית נעשתה על קו האפס של המגרש ולא ניתן היה לשלב פתחי חלונות, רוככה המעטפת באמצעות יצירת "נסיגה" של הקומה העליונה ביחס לתחתונה, ושילוב מרפסת פינתית הממתנת את המופע הבנוי ומשקיפה אל הגינה.
המטבח המרווח והנוח, שמספק שפע של מקומות אחסון ומעוצב על טהרת האלומיניום עם שילובי גון שחור. מטבח: בינובה.
בהתאם לדרישות הפרוגראמה ולנתוני השטח נכללו בתכנון הבית, שפרויקט בנייתו בוצע ונוהל ע"י א.ר.ד הנדסה, קומת מרתף בה שולבו פונקציות שירות שונות לצד חדר קולנוע מפנק; קומת מגורים הנחלקת לשני חדרי ילדים, חדר עבודה ויחידת הורים; וקומת כניסה המרכזת בשטחה את האזורים המשותפים וממנה אף ישנה גישה ישירה ונוחה לחנייה (ראה תכניות).
חוויית הכניסה לבית המוקף גדר בנויה מתחילה, למעשה, כבר כשמתקרבים אליו, כשדק עץ "גולש" החוצה דרך השער הסגור. פתיחתו חושפת רחבת עץ תחומה בבריכת נוי בצדה האחד ובחלוקי נחל בצדה השני, כשהיא נמשכת עד דלת הכניסה תוך הדגשת מעבר הדרגתי ונינוח, מהמרחב הציבורי לפרטי ומהחוץ הפרטי אל הפנים. תהליך המעבר "מסתיים" במבואה חיצונית מזמינה שהתקבלה תוך ניצול הפרשי העומק של המעטפת- מרווחת למדי וגבוהה מהלך שתי מדרגות ממישור רחבת הדק, מקורה בפלטת זכוכית תלויה על כבלי מתכת, ו"מאכלסת" בשטחה עציצי ענק ואת דלת הכניסה העשויה אלומיניום ומעוצבת בתצורת פנלים אופקיים.
פינת הישיבה בסלון הממוקמת מול יחידת אח שהותקנה בתוך הקיר פינת ישיבה: הביטאט, שטיח: צמר.
מבט מעומק החלל אל עבר דלת הכניסה. בצדו השני של הקיר המנותק ממוקמת פינת האוכל, ומימין נראה אזור החלל הכפול בו ממוקם גרם המדרגות.עם הכניסה לתוך הבית, מסתבר כי ההדרגתיות והמעברים הרכים שמאפיינים את תהליך החוץ, הינם חלק בלתי נפרד מקונספט תכנוני כולל, כאשר קיר מנותק מייצר מעין "שכבת מעבר" נוספת המגדירה מבואה פנימית שמונעת מהנכנסים "ליפול" פנימה באחת, ובו בזמן מאפשרת למבט לחצות את החלל עד הגינה האחורית "הרעיון היה ליצור מרחב מודרני, אוורירי ופתוח, בו כל אזור מוגדר בבירור, ובמקביל "מרוויח" מהאזורים האחרים עמם הוא מקיים קשר עין ויחסי גומלין הדוקים" מסבירים שדה ודגן את המוטו שהנחה אותם, ותורגם לחלל שזרימתו משלבת איזון מושכל בין מינימליזם לאינטימיות.
בעוד חזיתו הקדמית של הבית אטומה יחסית, הרי שהאחורית נפתחת "ברוחב לב" היישר אל הגינה, ופתחי היציאה אליה תוכננו בחלוקה סימטרית לשלושה פתחים נפרדים המייצרים מקצב ויזואלי נעים לעין שכמו "ממסגר" תמונות נוף חוץ ומשווה עניין צורני לחלל הקומה הציבורית. חלל גבוה המצוי סמוך למבואת הכניסה הפנימית מהווה "נקודת מוצא" לגרמי המדרגות שמובילים מעלה ומטה, והפונקציות המשותפות ממוקמות בעומק החלל על ציר רציף שזורם במקביל לפתחים, כך שכולן נהנות ממראה החוץ ומגישה ישירה לגן: הראשון ברצף הוא הסלון, ואחריו, תוך הותרת מרווח קל וכסוג של "הפסקה מתודית" העונה על הגדרת האזורים, מצויה פינת האוכל. אל המטבח הממוקם בסוף הציר מוביל מעין "פרק ביניים" החושף-מצניע אותו ואף משמש כאזור בר, נגיש ונח לעתות אירוח.
מבט מכיוון הגינה אל עבר הציר הרציף שעליו ממוקמות פונקציות החלל הציבורי. הפתחים שתוכננו בחלוקה סימטרית מייצרים מקצב ויזואלי נעים לעין.
האיזון שמאפיין את החלל, נתמך ומודגש ע"י החומריות המשמשת בו, ולמעשה, מהווה מרכיב משמעותי ביותר ביצירתו - עץ, בטון ואלומיניום טבעי, שכל אחד מהם משרה את האיכויות המייחדות אותו, והמפגשים המוקפדים ביניהם משתלבים לכדי מארג אסתטי מהודק ללא פשרות, אם בתוך הבית פנימה ואם במעטפתו החיצונית. לריצוף כלל חללי הבית משמש עץ אלון הנוסך חמימות ומשמר המשכיות חומרית-ויזואלית עם ריצופי החוץ, ואת הממד העכשווי-מודרני מעניקים האלומיניום והבטון: כל פתחי הבית, ובכלל זה התריסים, הספים, ודלת הכניסה, עשויים מאלומיניום, וכך גם המטבח והאביזרים החשמליים ששולבו בו, ונוכחותו של הבטון מיוצגת במדרגות הקונזוליות שמובילות לקומות האחרות, בריצוף חדרי הרחצה וכן בבריכת הגלישה שבגינה "בחירת החומרים וההקפדה על המפגש ביניהם, מגלמות בעצם את חיבור המהויות בין המסורתי והעכשווי, בין מה שהגדירו בעלי הבית בתחילה, לבין הפרשנות שאנחנו מצאנו להעניק לכך, כמו, למשל, מפגש ריצוף העץ החם, שהיה חלק מדרישות הפרוגראמה, עם הבטון והאלומיניום" אומרים שדה ודגן.
תאורת החלל מינימליסטית, מושתתת בעיקרה על גופים שקועים עם תוספת מבוקרת של גופים דקורטיביים שתפקידם בסצנה הביתית מתרחב אל מעבר להפצת אור, דוגמת גוף אדום גדל ממדים המשתלשל מרום תקרת הבית אל מרכז החלל הכפול כאלמנט פיסולי בעל עניין, או גוף תאורה ש"מגיח" מהקיר הסמוך לפינת האוכל ו"מסוכך" עליה ממעל כתחליף מרענן בהחלט לשנדליירים הנדושים.
מבט מכיוון הגינה אל עבר הציר הרציף שעליו ממוקמות פונקציות החלל הציבורי. הפתחים שתוכננו בחלוקה סימטרית מייצרים מקצב ויזואלי נעים לעין.
הצבעוניות השלטת במרחב נגזרת מנוכחות גווני העץ, האלומיניום והבטון המשתלבים עם קירות שנצבעו בשמנת ופריטי ריהוט בגווני לבן וטבעי, כאשר רק "פה ושם" משובצות נגיעות צבע, כמו זו שמעניק שולחן קפה אדום בגימור מבריק. ככלל, כל האלמנטים ופריטי הריהוט והנוי ששולבו בו הינם המשך ישיר של שפתו המגובשת. כך, למשל, פריטי הריהוט שמאופיינים בעיצוב מסוגנן-קליל; פריטי נוי אנינים שנבחרו בקפידה; צילומים אמנותיים של הצלמת יהודית שרייבר, שחוברים בגוניהם למרקם הצבעוניות; הקמין, שהוגדר בפרוגראמה הראשונית כאלמנט מבוקש ותוכנן כיחידה אינטגראלית שקועה בקיר, ואף המטבח המרשים במידותיו, שאכן מספק מענה הולם להגדרות הפרוגראמה, עוצב בשפת הבית על טהרת האלומיניום עם שילובי גון שחור.
הקומה השנייה נחשפת כגלריה המשקיפה מטה דרך החלל הכפול, והמעבר שלאורכו ממוקמים החדרים הינו בהיר ורחב. חדרי הילדים חולקים חדר רחצה משותף הממוקם ביניהם, ובזה של ההורים שולב קיר לבנים "היות וחללו מרוצף בטון בחרנו לחפות את הקיר בלבני פירוק, כשמירה על מוטיב מפגשי החומרים" מסבירים שדה ודגן, שה"פרוטוקול החומרי" המוקפד בו נקטו בתכנון חל גם על הגינה המטופחת, כחלק בלתי ממהותו של בית שדבר בו אינו דומיננטי מידי, מתיימר או "מתפרץ" מידי, והתחושה העוטפת אותו היא של קנה מידה נעים וידידותי - בית לגור בו.
מתוך מגזין "בית ונוי".