סיפור של בית ונוף

תמונת הנוף היפהפייה שנפרשת לעין הנכנסים לבית השוכן בכפר תבור, היא בבחינת הפתעה מוחלטת, שכן חזיתו הקדמית, האטומה כמעט, אינה מסגירה ולו במעט את עובדת קיומה - תמונה של מטע שקדים הנטוע על רקע נוף פתוח של מורדות נחל תבור. עבור האדריכל רן בלנדר היווה מיקומו של המגרש מול הנוף נקודת מוצא לתכנון שדיאלוג בין חוץ לפנים הוא אחד המוטיבים המובילים בו: מבנה דו קומתי שמתארו הזורם בתצורת האות ר' חובק חצר פנימית הפונה אל נוף הסביבה. בתוך כך "מיטשטש" הגבול בין הבית וסביבתו החיצונית, כאשר הנוף החודר לחללו דרך ויטרינות ענק המלוות את גובה שתי קומותיו, מהווה חלק בלתי נפרד ממנו. בתוך הבית מתרחב הדיאלוג לכדי "רב שיח" בין חללים, ופתיחת דלתו המרשימה חושפת באחת חלל גבוה, פתוח ורחב ידיים, ובכלל זה את הקומה השנייה הנשקפת-משקיפה אליו.

 

קומת הכניסה כוללת בשטחה אזור מבואה מרווח במיוחד המסמן, למעשה, את נקודת המפגש בין שתי צלעות ה-ר' של מתאר הבית, יחידת הורים הממוקמת מימינה, ואת האזורים הציבוריים- מטבח, פינת אוכל וסלון. אזורים אלה מרוכזים במרחב אחד לאורך קיר המעטפת, כך שהמבואה כמו ממשיכה וזורמת לתוך חלקו הקדמי כעין שדרה שקופה המדגישה את ממד הגובה, הפתיחות והחיבור אל החוץ. בקומה השנייה שוכנים חדרי הילדים, שתוכננו בציר אורכי כהמשך של גרם המדרגות המוביל אליה, תוך יצירת מעבר קונזולי - מעין "מרפסת"/גלריה בעלת מעקות שקופים, המשקיפה קדימה אל הנוף ומטה אל קומת הכניסה. בעברה השני של הקומה שוכן חדר משפחה שהגישה אליו נעשית דרך גשר עשוי קונסטרוקציית ברזל ועץ החוצה במהלכו את החלל הגבוה שבאזור המבואה.

אלמנט דומיננטי שמייצר בבית עניין ועוצמה, הן הויטרינות הגדולות שנמשכות מרצפה לתקרה לכל גובהו של החלל באזור הציבורי, ומהוות את קירותיו השקופים. הויטרינות, הנתונות במסגרת פרופיל בלגי מנותקות מקונסטרוקציית המבנה, ומוגנות באמצעות צלוני אלומיניום חשמליים שמסילותיהם הוצנעו בתוך עמודי פלדה ושלביהם נאספים לתוך מגרעות שתוכננו לצורך זה בתוך קורה.

 

בתוך כך נוצר מראה שכבתי מעניין של מעין שתי קונסטרוקציות מתכת (זו של הויטרינות וזו של התריסים) שכמו ניצבות זו מאחורי זו במרווח קטן אחת מהשנייה, כאשר נוכחותם של הצלונים מעשירה את חזיתות המבנה וחלל הפנים בממד דינאמי המאפשר ליצור משחקי שקיפות משתנים.

הצלונים הייחודיים מעניקים טווח סבסוב רחב עם מגוון זוויות לשליטה על מידת ההצללה הרצויה, ושלביהם הרחבים מותקנים במרווחים גדולים יחסית בין אחד לשני חושפים את מראה החוץ גם בהיותם מורדים.

מסגרתו החומרית של הבית משמרת זהות בין פנים לחוץ, ומורכבת מחומרים טבעיים שנבחרו בקפידה: חיפוי חוץ בטיח ווגה לחוץ בגון זית-אפור ומרקם גס, חיפוי קירות פנים בטיח פרסקו בגון בז'-חאקי, ריצוף באריחי גרניט פורצלן דמויי אבן חלילה לאו ממוינים על מנת ליצור מראה אותנטי, שימוש רב בעץ וברזל, וכמובן נוכחות דומיננטית של זכוכית. הקפידה באה לידי ביטוי גם באופן בו שולבו בחלל החומרים והאלמנטים השונים - תוך יצירת ניתוקים במפגשים ביניהם להדגשת אווריריות ויצירת עניין צורני כאחד, דוגמת המרווח במפגש הקירות והתקרה, או במפגש תקרת הקומה העליונה עם משטחי הגבס המחוררים שהותקנו בה כפתרון אקוסטי המשווה גם ערך דקורטיבי.

תאורת החלל נרקמת מפיזור של גופים שקועים לצד גופים דקורטיביים שנתלו באזורים ממוקדים ובקפידה על התאמה למיקומם. כך, למשל, גוף תאורה שנתלה מעל יחידת האי של המטבח, כשעיצובו המלבני תואם את עיצובה, או גופי תאורה דמויי גלילים מאורכים המשתלשלים מתקרתו הגבוהה של אזור המבואה ומדגישים את ממד הגובה בנוכחותם "הארוכה". עיצוב הפנים ככלל, הינו המשך ישיר והשלמה של שפת המבנה, וכמוה נשען על מפגשים בין מאסיבי לקליל, אטום ושקוף, סטטי ודינאמי. שילוב פריטי הריהוט והנוי נעשה במינון מדוד, כך שהנוף, האווריריות והזרימה הפתוחה נשמרים בו כחלק משמעותי - באזור המבואה, למשל, ניצב רק אגרטל ענק, ועיצובו מתקבל, למעשה, מהעניין הקונסטרוקטיבי ומהנוף המרהיב הנשקף מבעד לויטרינות.

 

המטבח המרווח הוא החוליה הראשונה ברצף הפונקציות של האזור הציבורי, ועיצובו משלב קווים נקיים עם חמימות שמעניק שימוש בעץ כהה- אגוז ברזילאי. היות ומהמטבח ישנה יציאה למזווה ולאזור שירות, שילב התכנון את דלת היציאה אליהם בתוך יחידת קיר גדולה המצניעה את קיומה, והמראה הנוצר הוא של רצף קיר מחופה עץ. במרכז המטבח ניצבת יחידת אי גדולה במיוחד, המשמשת הן לאחסון והן כשולחן/דלפק אכילה רחב שמאפשר לבני הבית להסב אליו בנוחות, וכיסאות בר בעיצוב מודרני- קליל משלימים את עיצובה. פינת האוכל ממוקמת בהמשך, ופינת ישיבה נעימה, הכוללת  כורסאות וספות בריפוד שחור-לבן קלאסי ועיצוב רחב ונינוח, חותמת את "הציר הציבורי".

 

מימין למבואת הכניסה, ישנה מעין "מבואונת" נוספת- חלל בו מצויים שירותי האורחים, והיא מובילה גם ליחידת ההורים, שתוכננה כך שהיא כוללת הפרדת פונקציות מתבקשת, ובו בזמן משמרת זרימה ותחושת מרחב: שטחה חולק לאזורים באמצעות קיר הפרדה חלקי המגדיר את אזור השינה בחלקו הקדמי, והפתחים משני צידיו מובילים לאזור ארונות/הלבשה שממנו ישנה כניסה לחדר רחצה.

 

מעצם היותה טריטוריה פרטית ואינטימית, "חורגת" יחידת ההורים משפת הבית עם שילובי צבעוניות עזים, וכך גם שירותי האורחים המהודרים שעוצבו עם חיפוי קיר בסטוקו מוזהב.

 

תכנון הגינה, שביצע דותן בנטל, נעשה בהתייחס למבנה ולנוף אליו הוא משקיף: אזור מגונן ומזמין בחזית הקדמית, שמשלב מסלעה, צמחייה ירוקה בינות לחיפויי אבנים, עץ זית ותחתיו ספסל אבן לתפוס בו רגע של שלווה, ושתילה צבעונית לליווי גשר העץ שמוביל אל דלת הכניסה. בחזית האחורית הקפיד התכנון לשמר את מראה הנוף הפתוח, והצמחייה הירוקה שנשתלה בו - צמחים ושיחים במשחקי עלווה וגווני ירוק כמו מלטפת קלות את חזיתות המבנה ועוטפת-תוחמת את המדשאה המשתרעת בין צלעות ה-ר' של הבית, משלימה כראוי את סיפורו.   

מתוך מגזין בית ונוי 97: "סיפור של בית ונוף"