סיפורו של הבית השוכן באחד מיישובי גדרות, התחיל במבנה קיים אותו רכשו בני זוג, הורים לשלושה ילדים רכים, במטרה לשפצו ולהתאימו לטעמם וצרכיהם. אל משרד האדריכלים ליואי - דבוריינסקי הם הגיעו לאחר שתוך שיטוט באינטרנט נתקלו בעבודות שמצאו חן בעיניהם ופרויקט התכנון יצא לדרך, כשהאדריכל יואל דבוריינסקי, מבעליו, אמון עליו. מה שהחל כחשיבה על שיפוץ הקיים והתחשבות באילוצים שנבעו ממנו, התפתח תוך כדי התהליך ועבר טרנספורמציה מוחלטת, כך שדבר במבנה המרשים שהתקבל אינו מזכיר את זה הסתמי שניצב במקום קודם לכן: שני גושים לא זהים בהעמדה ניצבת זה לזה עם מפרק שמחבר ביניהם ומייצר פטיו, גגונים הקושרים אותם, וחיפוי חוץ המשלב טיח אקרילי בגון בז' חול ואבן כורכר מנוסרת.
הבית, הממוקם על מגרש בן 750 מ"ר, שוכן בפינת רחוב שמהלכו מתעקל במורד, כך שהכניסה הראשית אליו מצויה בחלקו התחתון, ומטעמי נוחות תוכננה כניסה נוספת - מעין פשפש נוח המוביל לגינה, בחלקו העליון. הפרש הגבהים מייצר תהליך כניסה מזמין, שתחילתו ברחבה מעוגלת מרוצפת ותחומה בצמחייה נאה, ומספר מדרגות אלכסוניות המובילות ממנה אל מבואה חיצונית מקורה בפרגולה.
האיפוק המאפיין את החזית הקדמית, "נשבר" עם פתיחת הדלת שחושפת מבואת כניסה מרווחת בחלל גבוה, ומפתיעה עם "מיצב" של ממש: קיר מסך גדול דרכו נשקף פטיו חיצוני מרוצף חלוקי נחל, גרם מדרגות אוורירי שכמו זורם על פני שטחו באלכסון, ואלמנט תאורה רצפתי המשולב תחתיו, כשמרקמו דמוי חלוקי הנחל יוצר אשליה של רצף חומר וצורה עם ריצוף הפטיו.
המטבח ופינת האוכל ממוקמים על ציר אחד בתוך קובייה העצמאית שחודרת למבנה ותחומים בין פתחים שקופים. מטבח: 'רגבה'
מבט לחלל הציבורי מכיוון הכניסה. אזור המטבח ופינת האוכל ממוקמים בתוך קובייה עצמאית מחופה אבן כורכר מנוסרת. גופי תאורה שקועים: 'תומס תאורה'.
חלל זה הינו המפרק המחבר בין הגושים, ובתוך כך אף מסמן את חלוקת מרחב הפנים: אגף ציבורי הכולל סלון, מטבח ופינת אוכל מימינו, ואגף פרטי המשתרע על שתי קומות, משמאלו. "את התנועה בבית מייצרים צירים" מסביר דבוריינסקי "ציר רוחב שזורם "מקצה לקצה" בקומת הכניסה (מהרחבה המרוצפת של הסלון עד פינת טלוויזיה באגף הילדים), כשהוא קושר את החללים הציבוריים של אגפיה בקשר עין ישיר וממשיך אף החוצה בפיתוח השטח; וציר אורכי, פרטי, שמחבר בין חדרי השינה וצופה לפטיו".
על ציר זה, שהינו בעל משמעות מרחבית ובא לידי ביטוי בנתק הקיים בין הגושים, ממוקם גם גרם המדרגות המרחף המוביל לקומה השנייה, שבקדמתה תוכנן חלל עבודה פתוח עם מרפסת גג גדולה מימינו, ויחידת שינה מרווחת משמאלו. בעיצובו האוורירי, המשלב קונסטרוקציה של שני לוחות ("פלאחים") נירוסטה עם מדרכי עץ ומעקות שקופים, חובר גרם המדרגות היטב לממד הניתוק, אשר ככלל מהווה מוטיב דומיננטי בשפתו של החלל הגבוה (6 מ'), כשהוא מופיע בחיבורים בין אלמנטים, בתקרות המרחפות, בפרטי המעקות ובקירות.
החומריות שנבחרה לשמש בחלל נועדה להעצים את האלמנטים המבניים ע"י יצירת מסגרת שתדגיש את נוכחותם, וכך גם תכנון התאורה, שהתמקד בהדגשתם ללא יצירת "דרמות אור פר סה": הקומה התחתונה רוצפה באריחי אבן קרמה בגימור מבריק, הקומה העליונה בפרקט, הקירות נצבעו בגון בהיר, והתאורה מורכבת מגופים שקועים וסמויים השוטפים/מדגישים אלמנטים אדריכליים ללא הצפה.
אחד משיאיו של מוטיב הניתוק בא לידי ביטוי במטבח ופינת האוכל שבחלל הציבורי, אשר תוכננו כ"ישות מבנית עצמאית" בעלת מאפיינים חומריים ומבניים המייצרים קובייה/קופסה עצמאית לחלוטין, שחודרת לתוך המבנה, כעין מבנה נוסף בתוכו: דופנותיה מחופות באבן כורכר ומנותקות ממעטפת המבנה באמצעות זכוכית שקופה. בדופן הפונה לחלל הסלון נפערו שני פתחים- כעין שערי כניסה למטבח ולפינת האוכל, ובחלקה העליון "גומחות" עליונות אופקיות המכילות תאורה סמויה, כאשר בתוך כך נוכחותה מייצרת קומפוזיציה גיאומטרית מרשימה במיוחד.
אוורירית ומפתיעה בנוכחותה- הגלריה העליונה שרוכבת מעל הסלון ומעוצבת בסגנון רומנטי על טהרת הגון הלבן. ריהוט גלריה: 'קאזה בלה'
דיאלוג עם החוץ מכל פינה בבית. משמאל נראה מסדרון אגף החדרים שמשובץ בפתחים אורכיים החושפים את הפטיו
מעבר להיותה אלמנט משמעותי שחזותו מעשירה את החלל, משמשת דופן הקובייה להעברת תשתיות, ושקיפות חלקה העליון מאפשרת גם למצויים במרפסת הגלריה שבקומה השנייה להישיר מבט אל נוף צמרות העצים שבחוץ. ממד זה של קשר עין ישיר עם החוץ, הוא מסממניו הבולטים של התכנון, אשר הקפיד על יצירת פתחים רבים ושימוש באלמנטים שקופים (במעקות למשל), כך שמכל אזור ואזור בבית ניתן ליהנות מנוף הגן, ובכלל זה ממבטים ארוכים החוצים את החלל "מחוץ לחוץ". כך, לדוגמה, אזור המטבח התחום בין שני פתחים שקופים, כשהאחד חושף את הגינה והשני את הפטיו, או מסדרון המעבר של אגף הילדים, שמלווה במראה הפטיו החודר אליו דרך פתחים המשובצים לאורכו.
אלמנט מבני אחר, שנוכחותו משווה עניין צורני לא שגרתי לחלל הוא מרפסת הגלריה של יחידת השינה העליונה- אם באופן תכנונה בקו רך-מעוגל שחורג מהקווים הנקיים המאפיינים את המרחב ובתוך כך נוסך ממד שונה, ואם במהותה הלא צפויה כאזור אינטימי המודגש באמצעות עיצוב רומנטי. מתחת לגלריה, בקומת הכניסה, תוכננה יחידה בנויה החוצצת בין אזור המבואה והסלון, בו היא משמשת כקיר גומחות לאכלוס מערכת בידור והצבת פריטי נוי.
את עיצוב הפנים המוקפד, ובכלל זה את בחירת פריטי הריהוט והנוי, החיפויים לחדרי הרחצה וכד', ביצעו בעלי הבית שיצקו לתוכו את טעמם האישי, תוך שמירה על מרקם מתון ורגוע ה"מתיישר" עם רוח התכנון ומותיר לאלמנטים הארכיטקטוניים את מלוא הבמה.
התכנון של דבוריינסקי כלל גם את פיתוח השטח, שהתבסס על יצירת המשכיות של קווי הבניין. כך, למשל, הגגונים האופקיים-אורכיים שקושרים את גושי המבנה מקבלים הד ויזואלי באמצעות רצועות מרוצפות לצד הבית, שכמו "פורצות" לתוך המדשאה שבגינה, ומדגישות אגב כך גם את ציר הרוחב של חלל הפנים. הרצועות רוצפו באריחי גרניט פורצלן כשהן חובקות/תוחמות רחבות שרוצפו באריחים דמויי עץ, והמרחב בכללו תוכנן תוך כך שיהווה אזור שהייה נעים לאירוח ולבילוי משפחתי, כשהוא מכיל בשטחו את כל הנדרש לצורך זה, כמו, למשל, יחידת ברבקיו בנויה הכוללת גם דלפק בר ופינת ישיבה גדולה.
החזית הקדמית. מאופקת, ואינה מסגירה את העתיד להתגלות בחלל הפנים. תהליך כניסה מזמין מוביל אל בית שמעטפתו מורכבת משני גושים ומפרק המחבר ביניהם.
הגינה המטופחת עוצבה ע"י גלית דהבני ממשתלות גבעת ברנר, וכמו ההתרחשות הצורנית בתוך הבית פנימה, כך גם שטחה הסובב את כולו מזמן אזורים שונים - מדשאה תחומה בצמחייה ביציאה מהסלון, שיחים, עצי פרי ושתילה עונתית, אזור צמחי תבלין, הפטיו שהינו אזור בפני עצמו עם עץ זית כמוקד מרכזי, וכן הלאה. וכשהערב יורד, וגופי התאורה ששולבו בינות לצמחייה צובעים אותה באור רך ושקיפות הפתחים מתעתעת כקסם בין פנים וחוץ, מקבלים כל הרעיונות שעמדו בבסיס התכנון את מלוא משמעותם.
מתוך מגזין 102: "שקיפויות וניתוקים"