מספר שנים עברו על האדריכלית ד"ר דפנה פישר-גבירצמן ועל רענן, בעלה, עד שעסקת המגרש עליו "שמו עין" יצאה לפועל, אך זהו, מסתבר, כוחה של אהבה ממבט ראשון. במסגרת חיפושיהם אחר שטח לבנייה, הם הגיעו אל המגרש הממוקם בשכונת דניה בחיפה ולאחריו התקשו להתפשר על מיקום אחר ולא בכדי. שכן כשרואים הנוף הנפרש ממנו נקל להבין את קושי ההתפשרות- נוף ירוק של פארק הכרמל משתרע מולו, ים כחול כמו מונח "תחתיו", ובאופק נראים המבצר והלגונה של עתלית.
מבטים משני צדי הבית - מבנה ה"צומח" מתוך השיפוע ההררי עליו הוא בנוי. דירוג של שלוש קומות ומעטפת המורכבת ממסות בנויות שקטעים שקופים מחברים / מנתקים אותן. הגג המרחף נתמך על ידי עמודי פלדה הצומחים מתוך המסות הבנויות, ובאזור החזית "גולש" מטה תוך יצירת שכבה בנויה נוספת בקדמת המעטפת. המרווח בין שתי ה"שכבות" מנוצל להתקנת תאורה.
"מעבר להגדרות תכנון עקרוניות, שהתייחסו לכך שעל המבנה "לצמוח מהמקום" וליצירת קשר הדוק בין פנים וחוץ תוך מתן משקל שווה לשני המרחבים, בגיבוש הקונספט הרעיוני היו שזורים מספר דימויים הקשורים למושג בית, שפותחו בתכנית לכדי פרטים ארכיטקטוניים ואלמנטים מבניים", אומרת פישר-גבירצמן, המשמשת כמרצה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון ובמחלקה לעיצוב פנים, מבנה וסביבה ב"שנקר" ואף עומדת בראש לימודי החוץ בעיצוב של הטכניון (חיפה, תל-אביב וירושלים).
מטבע הדברים, ותרתי משמע במקרה זה, שאת ניהול פרויקט בינתו ביצע המהנדס דורון פינגולד, הכתיבו במידה רבה תנאי הטופוגרפיה התלולה של האזור ההררי - שיפוע של 45 מעלות, וכן זווית הרחוב הזורמת בהטיה קלה ביחס למגרש. בתוך כך, התכנית שנרקמה מבוססת על שתי רשתות צירים: רשת צרה וארוכה שנגזרה מהגיאומטריה של המגרש ומקווי הבניין, ורשת שנגזרה מזווית ההטיה הקיימת בין המגרש והרחוב. שתי הרשתות נפגשות בהזחה קלה זו כלפי זו, כשהן מייצרות אגב כך זוויות ומשחקים גיאומטריים מעניינים הבאים לידי ביטוי הן במעטפת המבנה, והן בחלל הפנים.
מתארו המלבני של הבית מאופיין בשילוב של מסות בנויות ומישורים שקופים המחברים/ מנתקים אותן זו מזו, כשמתוכן צומחים עמודי פלדה התומכים את הגג המרחף מעל, ונטמעים בו כחלק ממסך הזכוכית תוך יצירת מראה מרשים ביותר. החזית הקדמית, ובכלל זה הגג, מגלמים את התרגום הארכיטקטוני של דימויי המושג בית ששזרה פישר-גבירצמן בתכנון. כך, למשל, משמעותו של בית כקורת גג היוותה השראה לתכנון הגג כאלמנט אוטונומי, המרחף מעל המבנה כמו במנותק ממנו, כאשר באזור מבואת הכניסה החיצונית הוא מתרומם מעלה, כמו פותח שער מזמין. מטבע הלשון "ביתי הוא מבצרי" בא לידי ביטוי באורח בו הוא גולש ממישורו ו"מתקפל" מטה כשהוא נטוי בזווית ביחס לקרקע ומייצר אגב כך מעין "שכבת מגן" למעטפת, והדימוי הבסיסי של חזית בית עם דלת וחלון, תורגם בחזית הקדמית לקוביית זכוכית שקופה וגדולה החורגת מהמישור הבנוי בו היא משולבת, כשהיא קושרת את הפנים אל החוץ ולהפך.
יחידת שינה בעיצוב מינימליסטי העוקב אחר גווני האפור.
טוטל לוק מוקפד בחדרי הילדים: כחול-טורקיז בחדרו של הבן.
קומת הכניסה היא הקומה הציבורית בה ממוקמות כל הפונקציות המשותפות, ומרפסת רחבת ידיים החותמת את שטחה פותחת אותה לנוף. בקומה תחתיה מרוכזים חדרי השינה והעבודה, שמכל אחד מהם ישנה יציאה למרפסת צדדית או קדמית, ובתחתית נמצאת קומה מפולשת וירידה לגינה תחתונה.
קומת הכניסה היא לב הבית והחלוקה ה א-סימטרית של חללה, שנבעה ממשחק הצירים של הרשתות, אפשרה להקצות לכל אזור בה את המרחב הנדרש לו. המסות הבנויות מכילות בתוכן אלמנטים מבניים ופונקציות "משרתות" שונות, דוגמת גרם מדרגות, מזווה, שירותי אורחים שקיר ההפרדה בינם לבין החלל מהווה דופן של המטבח הפתוח, וגומחות עם מדפים בנויים המצניעות בתוכן גם את מערכת מיזוג האוויר.
הכניסה לחלל הפנים חושפת מרחב פתוח ומלא עוצמה, גבוה ומואר, ש"מגלה טפח ומכסה טפחיים" - מאפשר למבט לחצות את כל אורכו ולפגוש את יפי הנוף, ועם זאת כלל המרחב אינו מתגלה באחת, אלא רק ככל שמתקדמים פנימה, כאשר ציר הכניסה מסמן את אזוריו השונים: מימינו ממוקמת פינת האוכל, משמאלו המטבח הפתוח ואזור הישיבה הסלוני, ובתווך ניצב פסנתר כנף גדול ומרשים המשרת את הבן הבכור בקריירה המוסיקלית שלו. "הפסנתר מעיד, למעשה, על אופיו של החלל שביקשתי ליצור" אומרת פישר-גבירצמן "מרחב פתוח ללא כל מחיצות הפרדה, שמאפשר לכל בני הבית להימצא בו יחד גם אם כל אחד שקוע בעיסוקו הוא - נגינה, צפייה בטלוויזיה, בישול, או עבודה מול מחשב נייד".
טוטל לוק מוקפד בחדרי הילדים: גווני ורוד בחדרה של הבת הקטנה.
תפקיד משמעותי בתכנון שמור למערך החומרי, אשר מעבר ליצירת שפתו האסתטית של הבית משרת את הקונספט הארכיטקטוני, כמו, למשל, שימוש בחומרים ובצבעים זהים בחללי הפנים והחוץ ליצירת רצף קוהרנטי "התכנון מייצג תפיסה הוליסטית, ללא הפרדה בין הארכיטקטורה לעיצוב הפנים" מסבירה פישר גבירצמן, את מה שבא לידי ביטוי מיטבי בקומת הכניסה, ומגיע אפילו עד אופן הנחת הריצוף בהתאם לגיאומטריה של הרשת המסובבת. להדגשת ממד הכובד של המסות הבנויות ובידולן מהמישורים השקופים נעשה שימוש באבן נסורה - אבן סאני מצרית שמרקמה חושף את סיפורה הגיאולוגי, אך ככלל, הגון המוביל את התכנון-עיצוב הוא אפור: לריצוף משמשים אריחי אבן וי גרי המאופיינים בגווני אפור עשירים, חיפוי הגג נעשה באריחי גרניט פורצלן בגון אפור גרפיט דמוי בטון, עמודי הפלדה של הגג המרחף צופו באלומיניום מגורען בגון אפור תואם, וכך גם דלת הכניסה.
מאפיין נוסף של שפת התכנון המהודקת הוא הפרדה ברורה בין צורות גיאומטריות באמצעות שימוש בחומרים שונים ויצירת ניתוקים בין חומר לחומר, בין אלמנט לאלמנט ובין אלמנט לחומר. בתוך כך כל מרכיב ששולב בתכנון בא לידי ביטוי ויזואלי וזוכה "לכבוד" ראוי המדגיש את חשיבותו במארג הצורני-חומרי. תאורת החלל מתבססת על גופים נסתרים המפיצים אור "אפ לייט" לתאורה כללית, תאורת אוירה בנישות, ושלושה מוקדי אור דקורטיביים בעלי נוכחות משמעותית: גוף תאורה בעיצוב מלבני נקי שמלווה-מגדיר את יחידת האי של המטבח, גוף בעיצוב מעוגל ומרשים במידותיו הגדולות שמנהל דיאלוג צורני עם שולחן פינת האוכל הניצב תחתיו, וגוף בעיצוב אמורפי דמוי עננים שנתלה בכניסה וכמו מסמן את ממד האווריריות של החלל.
עיצוב המטבח משלב פורמייקה, משטחי אבן קיסר וזכוכית אפורה בחזיתות, ונשען על שתי יחידות: יחידת קיר שקועה בתוך גומחה שתוכננה לצורך זה בדופן הקיר המפריד את אזור השירותים והמזווה מן החלל, ומולה, כמו צומחת מן הרצפה, יחידת אי גדולה. יחידה זו מעוצבת בשני מישורי גובה ומשמשת גם כדלפק אכילה שחזיתו הפונה לסלון מוארת, וככלל, בגווניו האפורים, קוויו הנקיים ועיצובו הפתוח, המטבח הוא חלק בלתי נפרד משפתו של החלל, הרבה מעבר להיותו פונקציה הכרחית.
חלל המגורים הפתוח שבקומה הציבורית, ריצוף: "בראשית", חיפוי אבן: "טופולסקי", ריהוט: "טולמנ'ס", נגרות: "נגריית היוגב"
פינת ישיבה מסוגננת מול הנוף. שולחנות צד עשויים עץ צבוע של חברת "Minotti", שטיח במרקם תלת ממדי "נני מרקינה", פריטי ריהוט ושטיח: "טולמנ'ס".
פינת הישיבה המסוגננת מגלמת היטב את האמירה העיצובית שמאפיינת את החלל ומשלבת ניקיון, מראה עדכני ועושר חומרי: ספה שחורה שמזמינה לשקוע בה מול הנוף, שולחן קפה נמוך עשוי אלומיניום, שני הדומים/שולחנות קטנים בגוונים תואמים, כיסאות "זיג זג" האייקוניים של מעצב העבר הנחשב ריטוולד, ושטיח במרקם פרחים תלת ממדיים מבית היוצר של המעצבת נני מרקינה שמשלים את ההרמוניה הויזואלית. עם אווריריות כשם המשחק ונוכחותו המשמעותית של הנוף בתוך החלל, פריטי נוי ואמנות ששולבו בו נבחרו בצמצום "אחד לאחד", כמו, למשל, צילום/תמונה של אמנית הצילום דרורה שפיץ שמעטר את הקיר הסמוך לפינת האוכל.
בקומת המגורים "שחררה" מעט פישר גבירצמן את שפת העיצוב המדויקת של החלל הציבורי, ומטבע הדברים חדרי הילדים עוצבו בהתאמה לגילם ולטעמם, אך באותה קפידה על כל פרט ו/או שילוב צבע, דוגמת חדרה הורוד-רומנטי של הבת הקטנה, או חדרו של הבן הבכור המאופיין כטוטל לוק של גווני כחול-טורקיז.
במסגרת תפיסתה את הבית והגן כשלמות אחת, עקרונות הקונספט הרעיוני מוצאים את ביטויים גם בגינה. כך, למשל, משטחי הדק הופרדו מהמדשאות באמצעות רצועות חלוקי נחל, ומיקומם של כל ערוגה, עץ או שיח, נקבע בקפידה תוך התחשבות במופעו הצורני ובאינטראקציה שתיווצר בין הצורות השונות "ידעתי שאני רוצה צמחייה ארצישראלית וגם מה אני רוצה מבחינה צורנית, אבל בוטניקה לא נכללת במסגרת ידיעותי" אומרת פישר-גבירצמן ש"גייסה" לצורך העניין את הידע והניסיון הרב של ידידה אדריכל הנוף אמיר בלום. "האדם הוא תבנית נוף מולדתו ובמקרה זה גם תבנית עירו" היא מסכמת את מה שהחל כ"חיזור" אחרי המגרש והסתיים בבית הזה, שאכן עוטף אותה כחיפאית במלוא חופניים של נוף ילדות מרהיב, מוכר ואהוב.
מתוך מגזין 103: "נטוע במקומו"