עיצוב דירה בנווה צדק

אחרי פרק זמן ארוך בו הייתה מושכרת, נרכשה הדירה השוכנת במבנה לשימור בשכונת נווה צדק בתל אביב, ותכנונה החדש הופקד בידיו של המעצב סמי שלום כנפו. "חזותה הייתה סטנדרטית מאד, ולצד מאפייני בנייה של השכונה הותיקה, כמו, למשל, תקרה גבוהה, עיצובה והחומרים ששימשו בה היו בסיסיים, ללא שום אמירה או קשר למקום ולרעיון כלשהו" מספר שלום כנפו על הדירה שפגש טרום התכנון: מוגבהת מעט ממישור הרחוב כשבחזיתה שטח קטן לא מנוצל, וחללה הפנימי משתרע על 100 מ"ר, כולל מרפסת, במבנה מפלסים שנגזר מקיומה של קומת מרתף.

מטבע הדברים, אחרי שנות השכרה רבות וחלל שמבנהו לא תאם את צורכי הדיירים, נדרש לבצע בדירה תהליך שיפוץ מסיבי למדי על מנת להפיח בה חיים חדשים ולהכשירה למגורים נוחים. די להעיף מבט בתמונות שצולמו קודם לביצועו כדי לעמוד על מידת השינוי שחולל בעיצוב ואדריכלות הפנים של חלל הדירה.

הקונספט הרעיוני שטווה שלום כנפו גובש כתמצית של סגנונות תקופתיים ורבדים תרבותיים שונים, והתמקד באותנטיות- אם בחבירה למרקם הוותק שמייחד את השכונה ע"י שימור אלמנטים מבניים קיימים, אם בבחירת חומריות טבעית המשלימה אותם נכונה, ואם בשילוב פריטי ריהוט מקוריים. שלום כנפו הוא יוצר רב תחומי, אשר אל עולם העיצוב הגיע מתחום האמנות - ציור בעיקר, שאכן בא לידי ביטוי בסקיצות מדויקות שהוא משרטט ביד חופשית, ותהליך התכנון עם בעלי הבית, שהעדפותיהם האסתטיות עלו בקנה אחד עם אלה שלו, זרם כדיאלוג פורה ומהנה.
במסגרת השיפוץ הוסרו מרבית המחיצות הקיימות, כאשר אלמנטים מבניים, דוגמת קרניז תקרה היקפי או קורות קונסטרוקטיביות, נותרו במקומם ולאורם נרקם סיפורו החדש של החלל. המטרה, אומר שלום כנפו, הייתה ליצור בו תחושת מרחב גדולה ככל שניתן תוך שימור אופיו המיוחד, ולחלק את שטחו בהתאם לצרכים שהגדירו הדיירים- חלל משותף לפונקציות הציבוריות, ושלושה חדרי מגורים.

 

הכניסה פנימה מפגישה את הבאים עם שלוש מדרגות המובילות לחלל ציבורי פתוח כעין לופט, שבצדו האחד ממוקם המטבח, בצדו השני הסלון עם יציאה למרפסת, ובין שני האזורים, כסוג של הפרדה / הגדרה, ממוקמת פינת האוכל. שלוש מדרגות נוספות מובילות אל המפלס הגבוה המאופיין במבנה מאורך, כעין מעבר שלאורכו סדורים החדרים: חדר ילדים, חדר עבודה ויחידת שינה. התכנון, אומר שלום כנפו, "דרש מציאת פתרונות לניצול מיטבי של השטח הלא גדול, ואחד מהם, לדוגמה, בא לידי ביטוי במפלס זה שתקרתו הונמכה לצורך הצנעת תשתיות, ופתח ירידה אל קומת המרתף, שהיה ממוקם בסופו, נאטם ונוצל לשמש כגומחה סגורה המצניעה בתוכה את מכונת הכביסה והמייבש". 
מסגרתו החומרית של החלל מגלמת צמצום, נצמדת לרעיון האותנטיות שעמד בבסיס תכנונו, וחוברת לאלמנטים מבניים שהושארו על תילם, דוגמת פנלים שתוכננו בגובה גדול מהמקובל כשהם מעניקים "תשובה" ויזואלית לקרניז העליון ואף מדגישים את ממד גובהה של התקרה. ריצוף המפלס הציבורי נעשה בפרקט אלון ישן מפירוקים שהונח בדיגום "עצם דג" מסורתי; בכל פתחי הבית הותקנו מסגרות פרופיל בלגי המשמש גם בדלתות חדרי הרחצה; והקירות נצבעו בסיד לבן, ובכלל זה חיפוי לבנים ששולב באחד מקירות הסלון. לריצוף החדרים נבחרו אריחי אבן חלילה שהנחתם האלכסונית מייצרת תחושת מרחב ועניין ויזואלי; חדרי הרחצה רוצפו באריחי עבודת יד משולבים עם נגיעות של פליז; והאריחים הלבנים שמשמשים לחיפוי קירותיהם וקיר והמטבח מגלמים בעיצובם המלבני רצף חזותי וזיקה צורנית לקיר הלבנים שבסלון.

 

 

 

שפת העיצוב בדירה הינה סוג של תמהיל מגובש המאחד סגנון מודרניסטי משנות השלושים - ארבעים-חמישים של המאה שעברה, ניחוח של לופט ניו יורקי, וממד עכשווי. בתוך כך, הבטיח התכנון את מלוא הנוחות והפונקציונאליות שנדרשות לרווחת מגורים, אך מושגים כמו טרנדים או צווי אופנה אינם נכללים בתכני החלל, שמרבית פריטי הריהוט, הנוי והתאורה הרוקמים את עיצובו לוקטו בשווקי פשפשים, או נרכשו בגלריות המתמחות בפריטי עיצוב מקוריים. כך, למשל, פריטי ארט דקו כעגלת תה, מנורה עומדת ומאפרת רצפה מפליז שניצבים במרחב הסלון, כיסא נדנדה אותנטי משנות הארבעים, או שולחן קפה מדנמרק של שנות החמישים ושטיח זיגלר מקורי שנפרש תחתיו ומשלים את התמונה המודרניסטית של פינת הישיבה. בפינת האוכל אפשר למצוא אייקונים נחשבים, כמו כיסאות שעוצבו ע"י הארי ברטוייה וצ'ארלס וריי איימס, וממד מלבב במיוחד יוצקת לחלל נוכחותם של פטפון ותקליטים, אשר במיקומם בסמוך לפסנתר על רקע קיר הלבנים כמו מייצרים "פריים" טיפוסי מסרט אמריקני ישן. תאורת החלל תוכננה תוך הקפדה על מראה סימטרי ומיקוד האור באזורים מתבקשים, כשהיא משלבת תאורת "לינסטרה" (סוג של פלורסנט המפיץ אור צהוב), עם גופים דקורטיביים שעיצובם מייצג ומשרה את הארומה ה"ניו יורקית", דוגמת ספוטים בסגנון תאורת במה או גופים תלויים גדולים עשויים אמייל שחור, שנרכשו בשוק הפשפשים. עם זאת, למרות היותו שזור בממד נוסטלגי, חזותו האוורירית של החלל רחוקה מ"מראה עתיק", מאופיינת במינימליזם ובצבעוניות מאופקת הנגזרים מתכניו, וצדו "הישן" של העיצוב משתלב בהרמוניה עם הממד העכשווי שלו. עיצובו של המטבח, למשל, משלב חזיתות צבע בתנור ונגיעות של נירוסטה עם שולחן אוכל אנגלי ישן  עשוי עץ אלון, כאשר כל סגנון נוסך לחלל את האיכויות המאפיינות אותו, והדיאלוג ביניהם מייצר עניין נעים לעין.

למעט חדר הילדים המאופיין בצבעוניות עליזה, חדרי המפלס העליון עוצבו באותה רוח מינימליסטית - מודרניסטית - ניו יורקית, וכך גם חדרי הרחצה, המפגישים נוחות עכשווית עם העדפות הטעם: ארונית ארט דקו אותנטית שעברה הסבה לשמש כיחידת כיור, ברזים בקווי עיצוב "מיושנים", אביזרים משלימים שלוקטו "מפה ומשם" ועוד.

תהליך השיפוץ לא פסח גם  על השטח הקטן שבחזית הכניסה, וה"גינונת" שנשתלה בו מהווה פתיח אסתטי הולם לחוויית החלל המזומנת אחריה- נסוכת אמירה אישית השואבת מהקרוב והרחוק, מעכשיו ומפעם, ונרקמת כפאזל מדויק שחלקיו השונים משתלבים זה בזה לכדי תמונה שלמה.

מצוך מגזין בית ונוי 110: "מודרניזם, ניו יורק, ונווה צדק"