רחבה מטופחת ומזמינה בכניסה לבית האבן הישן שבנה בנו של מושל העיר התורכי.
בעיר שמרבית בתי המלון בה ממוקמים על הר הכרמל, מיקומו של מלון הבוטיק "ביי קלאב", שהשיקה זה לא מכבר רשת אטלס, רשת מלונות הבוטיק המובילה בישראל, בשכונת הדר בחיפה, בהחלט מצליח להפתיע. האזור המיושן מעולם לא נבחן במושגים תיירותיים כך שהוא היווה אתגר בפני עצמו, וההפתעה, מסתבר, הייתה חלק מהקונספט הרעיוני שעמד בבסיס הקמת המלון "המיקום הלא צפוי נועד להפתיע "אפילו את החיפאים", ולהמחיש איך העיר יכולה וצריכה הייתה להיות" אומר מיכאל חי, מבעלי חברת "ויז'ן הוספיטליטי" שהייתה אחראית לגיבוש הקונספט ולליווי ההקמה המאתגרת.
בית האבן הישן בו שוכן המלון נבנה בתחילת המאה העשרים כבית משפחתו של תאופיק אל חליל, בנו של מושל העיר התורכי. בהמשך דרכו שימש הבית את משטרת המנדט הבריטי, ולאחר מכן את בית המשפט שהיה ממוקם מעברו השני של הכביש עד שעבר למשכנו החדש בקריית הממשלה בעיר התחתית.
מבואת הכניסה ואזור הקבלה: תקרות גבוהות וריצוף שיש קררה נאמן למקור המבני.
אחרי מספר שנים בהן עמד שומם נרכש הבית ע"י היזם ישראל לוי, ובהשקעת פיתוח משותפת עם רשת אטלס הוחלט להסב אותו למלון המנוהל על ידה, ואשר שמו נגזר מנוף המפרץ אליו הוא פונה. "הקונספט הרעיוני שגובש כבסיס לעיצוב" מספר חי, "נרקם סביב סיפור מסגרת דמיוני, על פיו מושל חיפה שב מלא רשמים מטיול בערי תענוגות באגן הים התיכון, ומכנס את פרנסי העיר כדי להחליט עמם "לאן הולכים עם העיר". בתוך כך, המלון הוא, למעשה, סוג של תרגום פנטזיה, המציג את מה שיכול היה להתרחש לו הסיפור הדמיוני היה מתרחש במציאות, וחיפה הייתה מתפתחת להיות כאחת מאותן ערי שעשועים תיירותיות בהן "ביקר" המושל.
את התכנון האדריכלי של הבית החד קומתי שהוכרז כמבנה לשימור, ביצע האדריכל דני ברלר, ובמסגרת זו טופלה מעטפתו בהתאם לחוק השימור וכן בוצעו בו תוספת בנייה של ארבע קומות וחלוקת חללי הפנים תוך הקפדה מחמירה על חוקי השימור. עיצוב הפנים הופקד בידי המעצב אורן ברונשטיין, שאת רעיון הפנטזיה האבודה זיקק למה שהוא מכנה "זוהר מודרני", ולמארג עיצובי המייצר חוויה מסוגננת עד אחרון פרטיה.
אזור הישיבה בלובי: יוקרה אלגנטית וחזות של סלון ביתי לכל דבר. טקסטילים עשירים כמשי וקטיפה, קמין המשווה חמימות ופריטי ריהוט ואמנות שנבחרו בקפידה.
זו נחשפת כבר ברחבת הכניסה אל חצר המלון המקבלת את פני הבאים עם בוסתן עצי פרי ים תיכוניים, כאשר חלל הפנים מפגיש אותם עם לובי מזמין, כעין מרחב ביתי מהודר: "סלון" אלגנטי, ו"פינת אוכל/ספרייה". אזור הלובי מרוצף באריחי שיש קררה נאמנים לריצוף ששימש בבית המקורי, והבחירה בהם מתבררת כאחד המוטיבים של שפת עיצוב, השוזרת בהרמוניה מוטיבים אירופיים קלאסיים עם ארומה ים תיכונית המהדהדת את עברו התורכי של הבית, וניכרת בכל פינה- הן בחדרים והן בחללים הציבוריים. מרבית פריטי הריהוט עוצבו ייעודית ע"י ברונשטיין ובוצעו בעבודת נגרות, כשעמם משתלבות תוספות של פריטים שנרכשו בהתאמה מוקפדת.
ספרייה באזור הכניסה מייצרת תכנים ביתיים חמימים.
אף התאורה משלבת גופים מעוצבים בתפירה אישית עם גופים שקועים, ותכנונה בוצע באופן ממוחשב כך שהיא מותאמת לשעות היממה המשתנות ומייצרת אווירה עוטפת. פלטת החומרים מגוונת, וקשת הצבעים נרקמת מגווני תכלת, בז' ושחור, אותם מדגישים במיוחד בדי הטקסטיל העשירים בהם נעשה שימוש, דוגמת משי וקטיפה, הנוסכים נופך יוקרתי.
הצבעוניות הרכה מופרת באורח מפתיע במסדרונות שבקומות החדרים, שם בחר ברונשטיין לייצר טוויסט ויזואלי עם דלתות בגון ירוק עז, כשעליהן משתלבים מקושים כסופים בטעם של פעם ולצדן גופי תאורה רומנטיים המפיצים אור רך.
שפת עיצוב מוקפדת ומהוקצעת בחדרים: פלטת צבעים רגועה של גווני תכלת, בז' ושחור, עושר טקסטילי, ריהוט המשלב פריטי נגרות שתוכננו ייעודית, וקירות מעוטרים בעבודות אמנות איכותיות.
קומות המלון מכילות 55 חדרים מסוגים שונים. כך, לדוגמה, בקומת הלובי נוצלה התקרה הגבוהה של הבית המקורי ליצירת חדרי דופלקס הכוללים אזור הסבה קטן בכניסה, כאשר גרם מדרגות מרחף מוביל אל אזור שינה הממוקם בגלריה עליונה. הקומות הגבוהות יותר כוללות חדרים עם מרפסות המשקיפות אל נופו המרהיב של המפרץ, וכן סוויטות סטודיו מרווחות שעיצובן משלב אזור סלוני. למרות היותם שונים, חולקים החדרים את אותו מראה מהוקצע ואת אותה שפת צבע וחומר, דוגמת חדרי רחצה מפנקים המרוצפים באריחי פסיפס שחורים ומחופים באריחי קרקל.
חלל המרתף: שהפך לחדר אוכל ומתפקד לאורך כל שעות היממה כאזור הסבה נעים.
חלל המרתף שהיה מוזנח מאד, הוסב לשמש כחדר אוכל שחלקו הוא טרקלין (לאונג') נינוח המתפקד לאורך כל שעות היממה כמרחב הסבה נעים. חללו רוצף בפרקט, בשטחו הוצבו שולחנות אוכל ופינות ישיבה בעיצובים שונים, ושני אזוריו מופרדים-מקושרים באמצעות קשתות אבן עבות שנבנו בהשראת סגנון הבנייה המקורי של הבית. החלל כולו פונה למרחב החיצוני של המבנה, לרחבת ישיבה מקורה בקירוי קל המוסט בעונת הקיץ, ולגינה מטופחת כפינת חמד אסקפיסטית שבמרכזה משתלבת אמת מים שתוכננה ע"י האדריכל ברלר ובשטחה שתולים עצים עתיקים.
בחלל המרתף ריצוף פרקט, קשתות אבן ברוח המבניות המקורית, פינות ישיבה שונות וגופי תאורה שעוצבו ייעודית שוזרים בעיצוב מוטיבים ים תיכוניים המהדהדים את עברו של המבנה.
בחדר האוכל ובטרקלין הצמוד אליו, כמו גם באזורי הלובי שבכניסה, שיבץ ברונשטיין פריטי נוי מסוגננים שליקט כדי להשלים את התמהיל הביתי-יוקרתי שיצר, ומקום של כבוד מיוחד שמור לאמנות המשתלבת בכל חללי המלון הפרטיים והציבוריים- עבודות של אמנים ישראלים מסדנת ההדפס בירושלים וצילומים היסטוריים המספרים על זמנים עברו.
מרחב הגינה ביציאה מחדר האוכל: עצים עתיקים ואמת מים מייצרים פינת חמד פסטוראלית. הקירוי הקל מוסט בעונת הקיץ ומאפשר ליהנות מישיבה בחוץ.
אז אמנם אין לדעת אם זה מה שאכן היה מאפיין את חיפה לו סיפור המסגרת הדמיוני היה מתקיים במציאות, אך אין ספק שקיומו של המלון במיקום הלא צפוי, החוויה החדשה שהוא מייצר בעיר, והדרך בה שילב ברונשטיין את מקורות העבר עם ה"גלאם" המודרני הם אכן הפתעה מנצחת, ואולי גם סימן לבאות...
אולי תאהבו גם: