ביוון העתיקה, צעירי אתונה שמלאו להם 18 שנה עברו טקס שבועה בו התחייבו לעזוב את עירם יפה וטובה יותר מאשר קבלו אותה. שבועה זו רלוונטית לימינו לא פחות ואף יותר מאשר אז, כדי להמשיך ולחיות בערים טובות יותר, ובעיקר קרות ומנוכרות פחות, לנו ולדורות הבאים. כי העיר היא מקום המפגש של האנשים והיא נבנתה כדי שאנשים יהיו ביחד. הערים נחשבות ליצירה היפה ביותר של האנושות, הן התפתחו במשך מאות ואלפי שנים על ידי מאמץ קולקטיבי של תושביה, ואיכות הערים נמדדת באיכות החלל הציבורי שהיא מקנה ליושביה. חלל ציבורי ראוי יכול לספק שימושים רבים ומגוונים כמו כיכרות, שדרות שווקים, חצרות וכו' .ערים נחשבות לטובות ונחשקות יותר כאשר הן מספקות מרחבים וחללים ציבורים שאנשים אוהבים לשהות בהם. כמו שניתן לראות בערים הקלאסיות של אירופה והמזרח התיכון.
ערים אלו נוצרו לפי תבניות מרחביות המארגנות את חללי העיר בהתאם לבניינים הפרטיים התוחמים את החלל הפתוח. ברוב המקרים, תבניות מרחביות אלו ענו על צרכים חברתיים, תרבותיים ואקלימיים, ובכך הצליחו לספק חלל איכותי המשמש כבמה ראויה לחיי היומיום של התושבים. הערים היום עומדות בפני אתגרים רבים ולעיתים גם סותרים. המחסור בקרקע בערים מחייב לבנות בצפיפות גבוהה, וכך צומחות שכונות של מגדלים חדישים, לעתים לפני שהוקמה התשתית המתאימה של מרכזי מסחר, בתי ספר, אולמות ספורט, מבני דת, גנים, מרפאות, חנויות, גינות משחקים ועוד. רבים מאתנו עדיין שואפים לעיר מסוג אחר, שאינה מאלצת אותנו לנסוע ברכב במשך שעות עבור מסגרות חינוך, בריאות, קניות, בילוי ותעסוקה, ושמספקת חוויה עירונית קהילתית יותר ומנוכרת פחות.
האדריכלות הציבורית מהווה את הממשק בין החברה והקהילה לבין הסביבה התרבותית, האקלימית והפיסית בה הן פועלות, ולכן מבני הציבור חייבים להוות את ספינת הדגל של תכנון ועיצוב העיר. לצערנו, במרבית המקרים המצב אינו כך, וגם חיקוי המודלים המוצלחים של הערים הקלאסיות באירופה לא יכול לספק פתרון הולם, מאחר והמערכות העירוניות של החברה המודרנית מורכבות בהרבה ממה שהיה נהוג פעם, ובנוסף מונעות על ידי אינטרסים כלכליים ופוליטיים המשפיעים רבות על שיקולי התכנון. בבואנו לתכנן מבני ציבור, חובה עלינו להסתכל על התמונה הגדולה, מעבר לאינטרסים הפוליטיים והכלכליים הצרים, ולראות בכך שליחות חברתית, לחיזוק המרקם החברתי והקהילתי ולשיפור רמת החיים והתרבות. מאחורי מבני הציבור צריכה לעמוד השאיפה להפכם למרכזים קהילתיים, המאגדים סביבם מגוון פונקציות קהילתיות (מרכזי מסחר, בתי ספר, אולמות ספורט, מבני דת וכו') המשרתים את כלל הציבור והופכים לגורם קהילתי ומלכד בין מגוון המעמדות ושכבות האוכלוסייה.
אחת הדוגמאות למבנה ציבור המשרת את כלל הקהילה הוא ביה"ס התיכון החדש שביישוב חורה שבנגב. הרעיון המרכזי היה לפרוץ את הגבולות הטבעיים של בית ספר רגיל, כך שיהיה אפשר לכנס בחצר בית הספר אירועים ציבוריים רחבים של היישוב. בכך הפך בית הספר ממוסד חינוכי רגיל למוקד פעילות לכל תושבי העיירה. בית הספר שוכן על ראש אחת הגבעות בעיירה והוא בולט בסביבתו. תכנון בית הספר כלל 24 כתות לימוד, ספרייה, ומשרדים. המבנה תוכנן בהשראת יוון העתיקה, מבנה הנשען על קורת עמודים מקורה הפונה אל רחבה פתוחה מדורגת אליה יורדים מהמסדרון המקורה. היושבים בשורות המושבים המדורגים צופים אל עבר הישוב עצמו. המסדרון בקומה השנייה נהנה מזרימת אוויר הודות לסבכה המורכבת לאורכו, משמרת לאדריכלות המוסלמית הקדומה והוא מהווה את עמוד השדרה של בית הספר החדש.
דוגמא נוספת לאדריכלות המשרתת את הקהילה ניתן לראות במסגד הכיפה המרכזי של הישוב אכסאל, הנחשב לבניין הציבורי המשמעותי הראשון שאינו בית ספר או מוסד חינוכי בכפר. מיקומו המרכזי הופך אותו לנקודות ציון חשובה ורבת משקל של כל הרקמה העירונית, ולמקום התכנסות מרכזי של כלל הישוב. המסגד הוא מעין לב שאליו מתנקזים כל הדרכים והשבילים ביישוב, וניתן לראותו מכל מקום, ממבט ציפור מההר או מכיוון נצרת, הכול נמצא וקיים ביחס לבניין המסגד. מתחם המסגד מורכב משלושה אלמנטים: הבניין המרכזי בצורת כיפה, הצריח והכיכר. צורת המסגד הכיפתית משלבת טקסטורה וצורה במערכת אחת. הצורה המונומנטאלית והאייקונית בשילוב עם הצריח המנותק מהבניין, הופכים יחד לאלמנטים פיסוליים, כפסל סביבתי בכיכר המרכזית של הישוב. חשיבות המסגד היא הן ברמה העירונית והטרנספורמציה שחולל ברקמה הקיימת, והן ברמת הארכיטקטורה של הבניין, המשלבת צורה , קונסטרוקציה וחלל כמערכת אחת שלמה. כל אלה הביאו את המסגד וסביבתו להיות סמל ומרכז היישוב אכסאל.
*איימן טבעוני הוא האדריכל הראשי במשרד 'טבעוני אדריכלים ומהנדסים',