ניטשה אמר ש: "באדריכלות יש יותר מידי אבן בתוך האבן" ובמובן זה הוא צדק, כי תפקידו של האדריכל הוא להעלים את החומר, להגיע למערכות יחסים מדויקות ודיאלקטיות שמעלימות את החומר ברמה הפונקציונאלית. באדריכלות טהורה, אנו עוסקים בפירוק בו סך החלקים גדול מהשלם. יוצאים מהקונספציות של סלון, מטבח, חדר שינה ויוצרים חללים גדולים ששוברים את הפונקציונאלית המסורתית של בית.
אין דבר כזה פונקציה באדריכלות, באופן שבו ישנה חפיפה מלאה או קשר טבעי בין המבנה לתפקידו, אך ישנה ההוויה שלגביה ניתן להניח יסודות לדיון אותנטי בעניין. הפונקציה של המבנה היא החלטה שרירותית לגבי תפקידו של המבנה. מבנה שתוכנן כספרייה יכול לשמש לאחר זמן מסוים לממכר נעליים. אנו עדים לשינוי השימוש במבנים עם הזמן - בנייני מסחר הפכו למבני מגורים, מחסנים חקלאיים הפכו לחנויות ומסעדות בוטיק.
אנו כמתכננים, תפקידנו להכין את התשתית הריקה שבה יכונן המשתמש את הפונקציה מתוך עצמו והמבנה יספק את ההוויה. התשתית הריקה הינה הנחות יסוד אוניברסליות אשר לתוכן ניתן ליצוק תכנים לוקאליים, שמשתנים עם הזמן בהתאם לתקופה, לתרבות ולצרכי המשתמש. ישנו מבנה וישנה פונקציה וביניהם יחסי תלות שאינם סימטריים. אין בעיה להוציא את הפונקציה מהמבנה, הוא יישאר קיים, אך לא ניתן להוציא את המבנה מהפונקציה, הפונקציה צריכה מבנה על מנת להתקיים.
שום דבר לא קיים בפני עצמו, ואין דבר כזה פונקציה באדריכלות אלא רק "הוויה". אין קיימות בפני עצמה, ואין דבר כזה בית ספר או ספרייה או בית פרטי, כי מחר בבית ספר אפשר למכור עגבניות. האדריכל לא יכול להצביע ולהגיד 'זאת ספריה' אלא רק שזאת הוויה מסוימת – 'האור נכנס דרך החלל באופן כזה', 'החוץ מתערב עם הפנים באופן אחר'. מערכות יחסים היוצרים מבנה שיש בו חיים משל עצמו, משהו מדבר שמאחוריו יש איזה סיפור שמתרחש.
אנו יוצאים מנקודת הנחה כי הפונקציה היחידה שיכולה להתקיים באדריכלות היא הזמן – הדבר מתקיים במבנים ריקים כלומר נטולי פונקציה. המבנים מתרוקנים ומתמלאים כל פעם מחדש בפונקציות שונות. במבנה נטול פונקציה האורח מביא אתו את הפונקציה למקום ויוצק לתוכו תוכן. המקום הריק שייך לרשות הרבים אך בו זמנית יכול להוות מקום פרטי ליחיד. המבנה הריק לא מעמיד מערכת חוקים ותנאים מגבילים לאורח כגון: אופי שימוש וזמני שהות. זאת לעומת מבנים בעלי פונקציה שבהם יכולה להתקיים סתירה בין הממד הפוליטי לממד ההגותי, החופש וביטויו האישי של הפרט.
מבנה שאנו יכולים להצביע עליו כעל מבנה ריק הוא ה"סטואה" (stoa) שהופיעה באדריכלות יוון העתיקה. ה"סטואה" היא מבנה ארוך ומקורה, דופן אחת בנויה ארקדת עמודים ופתוחה אל החוץ, והשנייה בנויה קיר עם פתחים. ה"סטואה" היוותה דופן לחללים ציבוריים בעלי פונקציה מוגדרת מראש, כגון: שוק, אגורה (חלל התכנסות), או מבנה שמיקומו היה בדרך לחלל ציבורי מסוים. ל"סטואה" לא הייתה פונקציה מוגדרת, זו השתנתה בהתאם לצרכי המבקר ולזמן. לעיתים שימשה חנויות, לעיתים היוותה מקום לינה, לעיתים חלל לימוד ועוד.
גם מערכת היחסים הייחודית בין המבנה לסביבתו מתבטאת באופן ישיר ובלתי אמצעי, במובן שהחוץ הוא גם בית. אין בית וגינה אלא הגינה היא חלק מהבית, העיסוק הוא יותר חללי מאשר עיצובי (איזה מטבח, איזה חומר). החלל הוא הדבר החשוב ביותר, מעבר לקרמיקה... השפה העיצובית מנסה להגיע לגרעין עמוק שהוא בלתי פריק. בתהליך התכנון, השאיפה היא ליצור קשר וחיבור בין האוניברסאלי ללוקאלי - למקום עצמו, לכוח שלו, לצרכים שלו. כל פרויקט דן בסוגיה חללית של איך האדם פוגש את הבית - אדריכלות של חיפוש כחלק מפרויקט אדריכלי טהור ונטול פונקציה.
*משרד שמואלי-עידו אדריכלים נוסד בירושלים בשנת 2009 על ידי איילת עידו ועמי שמואלי (זוג נשוי) בוגרי המחלקה לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. המשרד מתמחה בתכנון אדריכלי של בתים פרטיים, בנייני מגורים, דירות יוקרה ומבנים ציבוריים. כמו כן, מתמחה המשרד בעיצוב פנים - תכנון חללים פנימיים, חדרי מדרגות, חדרי רחצה, מטבחים ועוד.