ג'ורג'יה אוקיף והאדריכלות שאף אחד לא ציפה למצוא בעבודתה

תערוכה חדשה במוזיאון האמנות של דטרויט מציגה לראשונה את הצד האדריכלי בעבודתה של ג'ורג'יה אוקיף (Georgia O'Keeffe), הרבה מעבר לפרחים ולנופי המדבר שהפכו אותה לשם דבר

זוהר שחר לוי

5 דקות קריאה

02-09-2026

רוצים להיות הראשונים לדעת מה חדש בעולם העיצוב? הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של בית ונוי.

בשנת 1925 עברה אוקיף לגור בקומה ה-30 של מלון שלטון במנהטן. מהחלון שלה ראתה את קו הרקיע של ניו יורק משתנה לנגד עיניה, ובמקום לצייר עוד פרח היא הפנתה את המכחול אל הבניינים. כך נולדה סדרת ציורי גורדי השחקים שלה, ובהם "בניין הרדיאטור, לילה, ניו יורק" (Radiator Building – Night, New York), אחת העבודות המזוהות ביותר עם הסגנון הפרסיזיוניסטי שלה (זרם המוכר גם כקוביזם ריאליסטי).

East River from the Shelton Hotel, No. I, ג'ורג'יה אוקיף, 1928, אוסף מוזיאון ניו בריטן לאמנות אמריקאית (New Britain Museum of American Art)

הסדרה הזו, יחד עם עוד כ-35 ציורים אדריכליים שנוצרו בין שנות ה-20 לשנות ה-60 של המאה הקודמת, עומדת במרכז התערוכה Georgia O'Keeffe: Architecture, שנפתחת ב-11 בספטמבר ותימשך עד 3 בינואר 2027 במוזיאון האמנות של דטרויט. התערוכה מציגה זווית שלא זכתה עד כה לתשומת לב מרכזית בעשייה של אוקיף, אף שהאדריכלות ליוותה אותה כמעט לכל אורך הקריירה.

The Shanty, Lake George, ג'ורג'יה אוקיף, 1922

מניו יורק למדבר של ניו מקסיקו

אוקיף נחשבת לאחת מאמניות המודרניזם האמריקאי המשפיעות ביותר, ונודעה בעיקר בזכות ציורי הפרחים המוגדלים והנופים המדבריים שיצרה בניו מקסיקו. אבל לצד הפרחים והגולגולות היא חזרה שוב ושוב אל הסביבה הבנויה שבה חיה. עוד בתקופת לימודיה פיתחה אוקיף סגנון אישי שהתבסס על צמצום, גיאומטריה וקווים נקיים, ובשנת 1922 היא תיארה את הגישה הזו במילים שלה: "רק בבחירה, בהשמטה ובהדגשה אנחנו מגיעים למשמעות האמיתית של הדברים". העיקרון הזה בא לידי ביטוי מובהק דווקא כשהמושא שלה היה מבנה, לא פרח.

Brooklyn Bridge, ג'ורג'יה אוקיף, 1949, אוסף מוזיאון ברוקלין (Brooklyn Museum)

אחרי שנת 1929 החלה אוקיף לבלות חלקים ניכרים מהשנה בניו מקסיקו, ובתי האדובה המקומיים הפכו לנושא חוזר בעבודתה. בשנת 1946, כשעברה לגור באחוזה ששיפצה באבּיקיו (Abiquiú), היא התחילה לצייר את החצר הפנימית ואת הדלת של הבית שלה עצמו, בסדרה שנמשכה שנים. אותה גישה גיאומטרית שאפיינה את ציורי הבניינים במנהטן ליוותה אותה גם כשהמושא היה קיר אדובה במקום חלון בקומה ה-30.

New York Street with Moon, ג'ורג'יה אוקיף, 1925, אוסף מוזיאון תיסן-בורנמיסה (Museo Thyssen-Bornemisza)

התערוכה בדטרויט מבקשת להראות שהמעבר בין העיר למדבר לא היה שני פרקים נפרדים בקריירה של אוקיף, אלא המשך של אותה סקרנות כלפי הסביבה הבנויה. האוצרים בחרו למקם זו לצד זו עבודות משני העולמות, כדי להראות איך אותה שפה חזותית שירתה את אוקיף גם כשהביטה בגורד שחקים מנצנץ וגם כשהביטה באסם כפרי או בקיר אדובה.